הפוסט הזה הוא שמיני ואחרון על יום השימושיות העולמי 2009 שהתקיים ב-12/11/2009. בכל פוסט ראיון עם אחד המרצים בכנס.

לכל הפוסטים בסדרה

גל מור הוא בעל הבלוג "חורים ברשת" ויועץ לאסטרטגיות תוכן וממשקים. ההרצאה של גל, "חדשנות באתרי תוכן", עסקה בדיוק במה שמציין השם שלה: בחדשנות באתרי תוכן.

המצגת

במצגת יש שפע של ממתקים ויזואליים ורעיונות מרתקים לתצוגה ולאינטראקציה באתרי חדשות ותוכן. שווה להציץ באתרים, מעניין מאוד!

לא רואים את המצגת? צפו בה בבלוג.

הראיון

שאלתי את גל שתי שאלות עיקריות:

• איך מוצאים את נקודת האיזון בין הרצון של מאפיין הממשק לחדש לבין שאיפת העסק לשמירה על הקיים?
• בעולם שבו כולם לוקחים תוכן מכולם (כמו זה וזה מלוחות המודעות האחרים), מה האינטרס לייצר תוכן חדש?

מה דעתכם? אתם מוזמנים להגיב כאן למטה.

לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג

הפוסט הזה הוא השביעי מתוך 8 פוסטים על יום השימושיות העולמי 2009 שהתקיים ב-12/11/2009. בכל פוסט ראיון עם אחד המרצים בכנס.

לכל הפוסטים בסדרה

לאה אהרונוביץ' היא מנהלת מוצר בכירה ב-Answers.com, והתנדבה ב-3 שנים האחרונות ב-UPA בתפקידים שונים. לאחרונה היא הודיעה על פרישה מהתפקיד ב-UPA.

ההרצאה של לאה, "Eco-Usability – ידידותי למשתמש ולסביבה", עסקה בקשר בין שמישות לאיכות הסביבה, היא היחידה שהתייחסה באמת לקשר בין עיצוב מוצר לקיימות. היא גם דיברה על ממשקים שכיף להשתמש בהם – fun theory (נשמע יותר טוב באנגלית, לא?), והראתה דוגמאות של ממשקים כאלה שעוזרים לסביבה.

המצגת

הראיון

שתי נקודות העסיקו אותי בעקבות ההרצאה:

• פרוייקט ה-Fun Theory שלאה הציגה במצגת והיישום של הרעיונות שלו במוצרים אינטרנטיים כמו Answers.com. לאה התייחסה בתשובה שלה, בין השאר, למצגת של גל מור שתתפרסם כאן מחר.
• איך לעצב מוצרי רשת כך שיהיו ידידותיים לסביבה? שאלה שהטרידה אותי ורבים אחרים שדיברתי איתם במהלך ואחרי הכנס, שלא הבינו את הקשר בין העשייה שלהם לבין נושא הכנס.

מאוד נהניתי לשוחח עם לאה, מקווה שתהנו לצפות ולהקשיב.

מה דעתכם? אתם מוזמנים להגיב כאן למטה.

לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג

הראיון הבא

הפוסט האחרון בסידרה הזו, חידוש מול שמרנות באתרי תוכן וכתיבת תוכן בעולם של סינדיקציה, עם גל מור. היתה שיחה מעניינת מאוד, ממליץ בחום!

הפוסט הזה הוא שישי מתוך 8 פוסטים על יום השימושיות העולמי 2009 שהתקיים ב-12/11/2009. בכל פוסט ראיון עם אחד המרצים בכנס.

לכל הפוסטים בסדרה

ד"ר גיל הופרט-גרף הוא מנכ"ל משותף ומומחה הנדסת אנוש בכיר בחברת UI.

ההרצאה של גיל, "על שימושיות, הקסמת המשתמש וחוויית השימוש: משחק של איזונים" עסקה בממשקים cool-יים, מה הופך אותם לכאלה (הפסיכולוגיה של ה-coolness), וממה צריך להיזהר כשיוצרים אותם.

תקציר ההרצאה

בפתח ההרצאה גיל הראה כמה ממשקים לא שגרתיים:

Organic Grid

אתר פורטפוליו של סטודיו לעיצוב שמשלב תצוגה ואינטראקציה לא שגרתיים (אבל פשוטים) עם סאונד מגניב. לכול שורה יש צליל משלה. וכשהעכבר עובר מעל השורה הצליל מושמע והתמונה של השורה מוצגת.

בכל כניסה לאתר יש לגריד צבעים אחרים:

Discover Tennessee

אתר לא שגרתי לגילוי השבילים הנסתרים של Tennessee פועל על העקרון של גלילה אופקית עם העכבר. בתחתית המסך יש מפת התמצאות נוחה, שמראה איזה חלק של התמונה הגדולה אנחנו רואים. אגב, אין בדף הזה טיפה של פלאש.

הפסיכולוגיה של ה-coolness

גיל הציג מחקר שגילה כמה דברים שגורמים לאנשי ספורט אקסטרים לתחושה של coolness:

• משוב חזק ומיידי על פעולות
• מטרה ברורה
• flow ברור של פעולה
• התאמה בין קושי המשימה ליכולות של המבצע

אפשר בקלות לראות איך אותם פרמטרים בדיוק יכולים להתייחס גם לממשק.

להגדיר אינטראקציות כ-Cost – Reward – Risk

הנושא שבכותרת הוצג על-ידי Ming ו-Weigend בכנס SXSW 2008 (מצגת – עמ' 23, ותמליל – חפשו "cost, reward and risk"). גיל לא פירט את הרעיון, אבל הוא סקרן אותי, והנה מה שמצאתי:

Reward (עמ' 23), בכל אינטראקציה, הציגו קודם כל את התמורה. ניתן לבטא תמורה בכל מיני צורות:

• להראות למשתמש כמה הוא מגניב, למשל כמה חברים יש לו, כמה אנשים מבקרים באתר שלו וכו'.
• להראות למשתמש איזה דברים מעניינים יקרו אם הוא ימשיך בתהליך. למשל בפייסבוק: "סטיב, מצאנו את הבנות שהכי מתאימות לך. רוצה לגלות מי הן? הזמן את כל החברים שלך להשתמש ב-Best Match"…
• יש עוד דוגמאות במצגת.

Cost (עמ' 30), נסו למזער את המחיר הקוגניטיבי ואת המאמץ הנדרש עבור כל פעולה. למשל:

• כשמישהו קורא ביקורת על מוצר, צרו עבורו את הדרך הכי קלה לתת משוב חיובי על הביקורת. חשוב לתפוס את הרגע.

Risk (עמ' 35) נסו למזער את הסיכון שהאינטראקציה משדרת. למשל:

• בטוויטר אפשר לספר לכל העולם מה אתם עושים בלי להסתכן בכך שתעצבנו אותם – אפשר להתעלם בקלות ממה שכתבתם, הממשק לא מכתיב חובת תשובה (בניגוד לאימייל). המסר לא אישי לנמענים (followers).

המודל של Hassenzahl

האסנזאל טען שהצורה שאנחנו מעריכים מוצרים אינטראקטיביים מחולקת למאפיינים מעשיים (כמו שמישות ושימושיות), ומאפיינים נהנתניים (כמו חדשנות ויופי). בנוסף, הוא גם טען שהערך שאנחנו נותנים למוצר תלוי בהתאמה בין המאפיינים האלה לבין האוריינטציה של המוטיבציה שלנו.

המחקר שהוא קיים בדק את ההעדפה של אנשים בין שני נגני MP3, אחד "נהנתני" (hedonic") ואחד "מעשי" (pragmatic).

הוא גילה שכאשר המוטיבציה של האנשים היתה promotion-focus, כלומר ממוקדת באידיאלים, ערכים, גדילה אישית והתקדמות, הם העדיפו את הנגן ה"נהנתני" (A). לעומת זאת, כשהמוטיבציה שלהם היתה prevention-focus, כלומר ממוקדת בקיומן או העדרן של תוצאות שליליות מהפעולות שלהם, הם העדיפו את הנגן ה"מעשי" (B).

כלומר, האסתטיקה של המוצר והמסר שהיא משדרת צריכה להיות תואמת ל-state of mind של המשתמש, למוטיבציה שלו. גיל הסביר שהקשר הזה אחראי להצלחה המסחררת של ה-iPhone. בהקשר של ה-iPhone ומסכי מגע, גיל הראה את הסרטון של 10GUI, אם עוד לא ראיתם (או לא הצלחתם לשמוע בזמן ההרצאה), זה נראה כמו כיוון מצויין.

הראיון

שוחחתי עם גיל על שני דברים שסיקרנו אותי:

• איך צריך לגשת לעיצוב ממשק דינאמי, מתי נכון להשתמש באנימציה ואפקטים מיוחדים ומתי לא? בהרצאה הוא הזכיר דברים שיעקב גרינשפן הסביר בשנה שעברה, על אנימציות שחוזרות על עצמן שוב ושוב ומעצבנות את המשתמשים. התועלת שלהן בהסברת הממשק נשחקת בגלל שהן גוזלות מהמשתמשים זמן. בהרצאה ההיא גרינשפן הציג ממשק שעונה על הבעייה הזו בכך שבכל שימוש בממשק האנימציות הופכות להיות יותר ויותר קטנות, עד שהן נעלמות כליל.
• איזה מסלולי לימוד בארץ מומלצים למי שרוצה לעסוק בתחום הממשק? איזה הכשרה עברו האנשים שעובדים בתחום בחברת UI?

מה דעתכם? אתם מוזמנים להגיב כאן למטה.

לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג

הראיון הבא

מחר, עיצוב ממשקים ידידותיים לסביבה ו"תיאוריית הכיף", עם לאה אהרונוביץ'. לאה עזרה לי להבין את הקשר בין עיצוב לקיימות – נושא יום השימושיות הזה – לאתרים ומוצרים דיגיטליים אחרים.

הפוסט הזה הוא חמישי מתוך 8 על יום השימושיות העולמי 2009 שהתקיים ב-12/11/2009. בכל פוסט ראיון עם אחד המרצים בכנס.

לכל הפוסטים בסדרה

ד"ר אורן צוקרמן הוא ראש ההתמחות בתקשורת אינטראקטיבית וראש מעבדת החדשנות במדיה – במרכז הבינתחומי, הרצליה.

ההרצאה של אורן, "מעבדת החדשנות במדיה: תהליכי עיצוב חוויות אינטראקטיביות ממוקדות צרכים אנושיים", הציגה כמה פרוייקטים מעניינים מהמעבדה לחדשנות במדיה, רעיונות ממקומות אחרים בעולם, ואת הרעיון של Human Centered Computing, עליו גם דיברנו בראיון המצולם.

תקציר ההרצאה

בתחילת ההרצאה אורן הציג כמה מהפרוייקטים של המעבדה לחדשנות במדיה במרכז הבינתחומי. אפשר לקרוא עליהם וגם לראות בוידאו, בדיווח של דה-מרקר מיוני; אז הוצגו הפרוייקטים באירוע סוף השנה של המעבדה. כל הפרוייקטים היו סביב מדיה אורבאנית, שילוב של מדיה, עיר, וטכנולוגיה.

לאחר-מכן אורן הזכיר את הרעיון של Ubiquitous Computing, של סביבה עשירה באמצעי מחשוב, סביבה שבה ברוב החפצים סביבנו מוטמעים מחשבים או אמצעי חישוב. בהקשר הזה הוא הזכיר את המאמר של Mark Weiser מ-1996, Designing Calm Technology. וייזר הציע שכדי שנוכל להתמודד עם המידע והלחץ שהעולם הטכנולוגי מעמיס עלינו, אנחנו צריכים לעצב טכנולוגיות אחרות שיורידו את המתח. שירגיעו אותנו.

לעומת וייזר, אורן הציג את הגישה של Rogers מ-2006 שהציעה אלטרנטיבה אחרת: Engaging Ubicomp, שאומרת בדיוק את ההיפך: אנשים לא רוצים או צריכים להיות רדומים. הטכנולוגיה צריכה להפעיל את בני-האדם, לאתגר אותם, ולא להרגיע.

StoryBank

בהמשך אורן הציג כמה פרוייקטים נוספים מהעולם. אחד מהם היה StoryBank, פרוייקט שהוצג ב-CHI 2009, אחד הכנסים האקדמיים הגדולים ביותר, אם לא הגדול מכולם, בנושא אינטראקציית אדם-מחשב. עוד על הכנס כאן; הכנס הבא יהיה באטלנטה, ג'ורג'יה. הרעיון בפרוייקט היה לאפשר לקהילה דלת-טכנולוגיה בהודו ליצור סיפורים, תיעוד של חיי הכפר, באמצעות קול ותמונה.

אנשי הכפר Budikote קיבלו מכשירים ניידים עם מצלמות סטילס ווידאו וקישוריות bluetooth, ובמרכז הכפר הוצב מסך מגע שאפשר היה לשדר אליו את התמונות מהמכשירים הניידים. התמונות והסרטונים נאגרו על המחשב שצמוד למסך, והכפריים יכלו לבחור באיזה "סיפור" לצפות באמצעות מגע וכפתור עגול, בצמוד למסך, אותו ניתן היה לסובב. אפשר היה גם למשוך סיפורים כאלה מהמסך המרכזי אל המכשיר הנייד. סוג של רשת חברתית…

הכפריים שהשתתפו בפרוייקט היו בחלקם כאלה שאינם יודעים קרוא וכתוב, וגם מבין אלה שידעו היו מעטים עם ידע טכנולוגי.

עוד על הפרוייקט

Storyplay

עוד פרוייקט שאורן הראה היה Storyplay, רעיון מדליק של נוקיה שמטרתו היתה להשתמש בטכנולוגיה כדי לקרב בין הדורות, בין הנכדים לסבא ולסבתא שלהם. כל אחד מהצדדים קיבל מכשיר כמו בתמונה למטה. זאת קופסת עץ (!), שבתוכה יש ספר ושני מסכי מגע: האחד מראה סרטונים של אלמו, הבובה מרחוב סומסום, והשני את הסבא והסבתא (לנכד) או את הנכד (לסבא ולסבתא) – מערכת video conference. המערכת מזהה את העמוד שהילד צופה בו, ומציגה סרטון מתאים של אלמו בשני הצדדים של השיחה. תפקידו של הסרטון הוא לייצר שיחה, להניע את הנכדים לדבר עם הסבא והסבתא על מה שקורה בעמוד הזה בספר.

והנה סרטון שמסביר על הפרוייקט:

לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג

Urban Sensing

פרוייקט נוסף שאורן הציג היה Urban Sensing של UCLA. הרעיון: להשתמש במכשירים הניידים כדי לאסוף מידע על הסביבה. בדומה לאופן שבו Waze עוזרת לנהגים למצוא את הדרך היעילה להגיע ליעד, כך גם הפרוייקט הזה שואף להשתמש במידע שנאסף, במקרה זה על זיהום סביבה ומסלולי הליכה וריצה, כדי ליצור תמונה חדשה על העולם שמסביבנו.

הנה סרט הקונספט של הפרוייקט. הוא מציג את השימוש שעושה במערכת בחור אסמטי כדי לאתר מקומות שכדאי לו לרוץ בהם בלי להסתכן בהתקף אסטמה, תוך שהוא משתף מידע על זיהום אוויר, ומנצל מידע דומה מאחרים ששותפים לרשת המידע הזו:

לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג

הראיון

בסוף ההרצאה אורן הציג את הרעיון של Human Centered Computing, גישה שאורן עוסק בה ובבסיסה פיתוח מוצרים טכנולוגיים שעונים על צרכים שקשורים לערכים אנושיים (human values) כמו לקרב בין בני משפחה, לשמור על הבריאות וכו'. להיעזר בטכנולוגיה כדי למקסם את היכולות האנושיות, כמו בפרוייקטים שהוא הראה בהרצאה. זה יהיה הנושא של מעבדת החדשנות במדיה ב-2010, ובראיון ביקשתי ממנו לדבר קצת עליו.

אחת הטענות שעלתה מהקהל נגד הרעיון הזה היתה שהטכנולוגיה הרבה פעמים פוגעת ביכולות האנושיות ולא מגדילה אותם. הדוגמא שניתנה היתה GPS, שצמצם מאוד את יכולות הניווט שלנו. בתגובה מישהו נתן דוגמא אחרת, שטכנולוגיית הכתיבה (והדפוס) צמצמה מאוד את יכולות סיפור הסיפורים שלנו, שבעבר היתה דרך עיקרית להעביר תרבות ומורשת. השאלה היתה – האם צמצום יכולת סיפור הסיפורים הוא סיבה מספיק טובה לוותר על הטכנולוגיה של כתיבה?

מה אתם חושבים? אתם מוזמנים להגיב כאן למטה.

לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג

הראיון הבא

מתי מומלץ ליצור ממשקים דינאמיים, ואיפה כדאי ללמוד UI בארץ, עם ד"ר גיל הופרט-גרף

הפוסט הזה הוא רביעי מתוך 8 על יום השימושיות העולמי 2009 שהתקיים ב-12/11/2009. בכל פוסט ראיון עם אחד המרצים בכנס.

לכל הפוסטים בסדרה

ד"ר ישע סיון, בין שאר התפקידים שהוא ממלא, הוא ראש משרד ה-W3C הישראלי. אייל סלע הוא מנהל פרוייקטים באיגוד האינטרנט הישראלי, ומפעיל את משרד ה-W3C הישראלי.

ההרצאה של ד"ר סיון, "HTML5 – מבט על התקן ממשקפי שמישות וקיימות" עסקה בשני נושאים עיקריים: היכרות עם ה-W3C ותפקידיו השונים של המשרד הישראלי של הארגון, והיכרות עם HTML5.

תקציר ההרצאה

ה-W3C, לפי הגדרתו, הוא "איגוד בינלאומי שבו הארגונים החברים, צוותי העובדים והציבור עובדים יחד על פיתוח תקני הרשת". הגוף הזה אחראי, בין השאר, על פיתוח תקן HTML5, כמו גם על תקני HTML הקודמים, ועוד נושאים.

המשרד הישראלי של ה-W3C, לפי הגדרתו, "הוא נקודת הקשר בישראל לפעילויות ה-W3C העולמי. מטרות המשרד הן להביא ליישום המלצות ה-W3C, להוות ערוץ קשר בין החברה בארץ לארגון, ולתמוך בלוקליזציה ותקני העברית בעבודת ה-W3C".

המצגת

רוב החידושים שהוזכרו בקשר ל-HTML5 לא נוגעים בנושא השמישות וחוויית המשתמש, אבל חשובים מאוד למפתחים שביניכם. הדברים שכן נוגעים בשמישות הם אלה:

• אפשרות להגדרה של איזורים סמנטיים בדף, לטובת כבדי ראיה וקוראי מסך. כיום אין דרך להגדיר בקוד ה-HTML מי הם האיזורים החשובים באתר, כמו למשל איזור הניווט או ה-header וה-footer. ב-HTML5 יהיה ניתן להגדיר אותם ואחרים כאיזורים מיוחדים. שינוי מאוד חשוב בתחום הנגישות, שיאפשר לקוראי מסך – מכשירים שמקריאים את מה שכתוב על המסך – לקפוץ ישר לאיזור הנדרש, ולא לנסות לנחש איפה הוא, או להקריא את הכל עד שמגיעים אליו. כמובן שמי שיבנה את האתר יצטרך לדעת להשתמש בתגים האלה… הנה הרשימה המלאה של התגים החדשים: header, nav, article, section, aside, footer. והנה איור שממחיש איך הם עשויים להיראות בתוך דף:

• פקד תאריך מובנה. לא תזדקקו עוד ל-div-ים או פקדים של Telerik, jQuery או כל ספק אחר (אם אתם לא מתכנתים אתם לא אמורים להכיר את כל אלה). יהיה פקד סטנדרטי להזנת תאריך והוא יהיה זמין בכל הדפדפנים.
• תמיכה מובנית ב-drag and drop – עבור כל מכשיר, גם נייד וגם רגיל. ההגדרה בקוד תהיה אחת, בין אם הפעולה תבוצע באמצעות עכבר, ובין אם באמצעות אצבע ומסך מגע (או מדיה אחרת) וכך גם צפויה להתקבל התנהגות אחידה לכל דף במדיות השונות.
• התאמה אוטומאטית למדיה – לא הצלחתי להבין עד הסוף איך זה יקרה, אבל הכוונה מאחורי היכולת הזאת היא: הגדירו את הדף פעם אחת, והדפדפן יתאים אותו אוטומאטית למכשיר שהוא מוצג בו. כלומר אם זה הדפדפן של האייפון, הוא יתאים את הדף לאייפון, וכו'. כיום יש לחברות רבות אתרים שונים לגמרי למכשירים ניידים ולמחשב רגיל, לכן לא ברור לי איך זה יקרה  – הכוונה שכל דף באתר יכיל גרסאות שונות? אשמח לשמוע הסבר.

שינויים נוספים נוגעים ליכולות גיאוגרפיות מובנות ("הכנה ל-GPS") שישמשו בעיקר מכשירים ניידים, הצגה של וידאו והשמעה של אודיו בעזרת HTML בלבד (ללא פלאש, SilverLight, או ActiveX בררררררר), ואפשרות לעבודה ב-offline.

למידע מקיף יותר על HTML5, אתם מוזמנים להסתכל באתר ה-W3C, למשל במאמר הזה. המסמך המלא כולל כרגע 600 עמודים, והוא יגיע ליותר עד ש-HTML5 יגיע לקו הגמר, אי-שם ב-2010.

הראיון

בראיון ביקשתי מישע ומאייל לדבר עוד על ההיבטים שקשורים לשמישות וממשק ב-HTML5 (והם הסכימו ). הם גם סיפרו על מפגשים שהם מתכננים ב-2010 עבור מפתחי אתרים כדי ללמד אותם על HTML5. אתם מוזמנים לצפות וגם להגיב כאן למטה.

לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג.

הראיון הבא

על ערכים אנושיים ו-Human Centered Computing, עם ד"ר אורן צוקרמן.

הפוסט הזה הוא חלק מסדרה של 8 על יום השימושיות העולמי 2009 שהתקיים ב-12/11/2009. בכל פוסט ראיון עם אחד המרצים בכנס.

לכל הפוסטים בסדרה (הפוסט האחרון יפורסם ביום שבת, 21/11)

רונן שמיר הוא יועץ ומנהל תוכן לניו-מדיה, ומרצה בבית-ספר "חשיפה" של האוניברסיטה הפתוחה (למדתי שם!)

ההרצאה שלו נקראה "הרשתות החברתיות – הקלות הבלתי נסבלת של החיים", ועסקה ברשתות החברתיות ובגישה שהן מאפשרות לנו לאנשים ולידע שהיה קשה לנו להשיג בצורה אחרת.

תקציר ההרצאה

את תחילת ההרצאה של רונן פספסתי (ראיינתי את פרופ' רפאלי), אבל החצי השני שלה נראה די מוכר: זירקו שאלה לרשת החברתית הנכונה, וקבלו שפע של תשובות. רשת חברתית ענפה מאפשרת לנו להגיע לאנשים שלא היה לנו שום סיכוי להגיע אליהם עם השאלה שלנו. היא גם מאפשרת לאנשים אחרים להגיע אלינו.

המצגת

רונן אמר שמגמה מאוד ברורה שלדעתו עוד תתחזק היא של רשתות חברתיות עם התמחות ייעודית. הוא הביא כדוגמא את Waze. בניגוד לתוכנות GPS רגילות, Waze מספק הנחיות נסיעה שמבוססות על מצב התנועה. איך? לא לא, זה לא לפי גלגל"צ.

הרעיון פשוט: רשת חברתית לנהגים. התוכנה מדווחת אוטומטית לשרת של Waze את מיקומכם ואת מהירות הנסיעה שלכם. זה הכל. השרת מבין מזה לבד איפה יש עומסים כי הוא יודע מה המהירות הרגילה בכביש שאתם נמצאים בו. כשאתם מבקשים מסלול ליעד כלשהו, הוא מתחשב בנתוני העומסים. אפשר גם, אגב, לדווח על שוטרים, מכמונות מהירות, וגם סתם "קשקשת ברשת" (צ'אט). לא בטוח שזה הדבר הכי טוב לעשות תוך כדי נהיגה, אבל מנסיון אישי, הוראות הנסיעה של Waze הצילו אותי מפקקים מיותרים כבר כמה פעמים.

אתר LinkedIn היוא דוגמא מצויינת נוספת. אני יכול לספר לכם על כמה וכמה הצעות עבודה שהגיעו אלי דרך האתר הזה. כשגייסתי עובדים נעזרתי באתר לא פעם כדי לחפש אנשים טובים, וכדי לבדוק מועמדים שפנו אלי ישירות עם קורות חיים. מי שעזרה לי לממש את הפוטנציאל של האתר  היתה אחותי, מורית רוזן. היא מלמדת אנשים איך לנצל את לינקדאין לגיוס בקורס "חיית גיוס ברשת", וגם בערכה לגיוס עובדים דרך LinkedIn. כמובן שבתור אח זכיתי לקורס אישי

הראיון

רונן היה שותף לתכנון האתר "כמוני". הוא גם מנהל התוכן של האתר. האתר הוא רשת חברתית בריאותית (לא רפואית, הוא תיקן אותי בראיון). באתר אפשר להציג שאלות בנושאי בריאות, ולתת לחבר'ה (או סתם אנשים) לתת תשובות. יש שם גם בלוגים בנושאי בריאות ועוד תכנים.

אותי הטרידו שתי שאלות:

• איך אפשר לסמוך על "מומחים" באתר כזה, אם כל אחד יכול לתת תשובות כאילו הוא מומחה?
• האם הממשק של "כמוני" מסייע בנושא האמינות של מומחים?

לרונן היו תשובות מאוד ברורות בעניין.

אני מוכרח להגיד שלא הייתי מרוצה כל-כך מהתשובות. הייתי ממליץ לאתר "כמוני" לבדוק אפשרות למערכת דירוגים או המלצות כלשהיא שתאפשר לאנשים (וגם תיתן להם אינטרס) לצבור אמינות באתר.

בנוסף, הייתי מצפה מהמערכת להבדיל ויזואלית בין תגובות של "סתם" משתמשים, לבין משתמשים שזהותם המקצועית אומתה. הייתי מבדיל בצבע ובצורה, למשל, מוסיף תמונה, ואולי גם מוסיף פרטים שיגדילו אמינות: "מנהל המחלקה ל…" או "רופא מומחה ל…" וכו'. שינוי כזה ישרת גם את המשתמשים הרגילים, שיסמכו יותר על המשיבים המקצועיים, וגם את המומחים שיקבלו במה מכובדת יותר, מה שעשוי להגדיל את המוטיבציה שלהם להשתתף באתר.

אתם מוזמנים לצפות וגם להגיב כאן למטה.

לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג.

הראיון הבא

HTML5 מנקודת מבט של ממשק ושמישות, עם ד"ר ישע סיון ואייל סלע.

הפוסט הזה הוא שני מתוך 8 פוסטים על יום השימושיות העולמי 2009 שהתקיים ב-12/11/2009. בכל פוסט ראיון עם אחד המרצים בכנס.

לכל הפוסטים בסדרה

פרופ' רפאלי הוא מרצה בחסד, ומרצה ותיק ביום השימושיות העולמי של ה-UPA. ההרצאה עסקה בעתידו המוטל בספק (ספוילר!) של הספר המודפס בעידן שבו המדיה הדיגיטלית נמצאת בכל מקום.

תקציר חלקי של ההרצאה

אף פעם לא הייתי מהמסכמים המצטיינים; אם אתם זוכרים דברים ששכחתי לרשום כאן אני אשמח לתוספות.

האם כל מדיה חדשה דוחקת את המדיה הישנה החוצה? לא תמיד. שיזף הציג שקף (מס' 4) עם רשימה ארוכה של תגליות ואמצעים חדשים מול האמצעים הקודמים, כשכל אחד הוצג כשאלה: "האם הגווילים החליפו את הצפחה?", "האם העט הכדורי החליף את העט הנובע?", "האם הגיטרה החשמלית החליפה את הכינור?", "האם הטלוויזיה בכבלים החליפה את הטלוויזיה המשודרת?"

הוא המשיך ודיבר על ניבויים ותכנונים שנוטים להפריז בתחזיות לזמן קצר, ולהמעיט בתחזיות לזמן ארוך. יש שפע של דוגמאות כאלה, למשל על המשרד ללא נייר, שהמשפט "The paperless office isn't" מתאר את מצבו היטב. יש עוד ועוד נייר במשרד, לא פחות.

בהקשר של דפוס וטכנולוגיה הוא הזכיר את הסרטון המצחיק הזה:

לא רואים את הסרטון?

בפתח הדיון על הספרים בעידן הספרתי (דיגיטלי) הוא הזכיר את דן בן אמוץ, שכתב על כל ספר שלו שהוא מבקש מספריות לא לקנות אותו, ומאנשים לא להשאיל אותו לחבריהם. הוא גם נתן קישור לדף הקורע מצחוק הזה, על מערכון ההספד שדן בן אמוץ כתב על עצמו, ועל נגריה חסרת חוש הומור.

שיזף המשיך בתיאור של המלחמות שמתקיימות היום בנוגע לספרים דיגיטליים. הוא הזכיר את מלחמת הפורמט (דף גדול או קטן?), והזכיר בהקשר זה איך בואו ה-pocket book שינה את האורך של הרומן. הוא העלה שאלות שקשורות למלחמות מודל הצריכה – האם ספר דיגיטלי ייצרך כספר שלם? או שאולי בנתחים קטנים שיהיו יותר לעיסים? איך זה ישפיע על צורת הכתיבה?

בהמשך שיזף הזכיר גם שאלות בקשר להשפעות השינויים במדיה. למשל, כשמשקל הספר יהיה 200 גרם ולא קילו וחצי, האם לא נוכל לקרוא אותו גם במקומות שלא יכולנו לקרוא אותו קודם, כמו מכון כושר או תוך כדי בישול? האם נחזיק אותו אחרת?

לאחר מכן הוא דיבר על ההשפעות של הספר הדיגיטאלי על האינטראקציה עם התוכן. מה אתם הייתם עושים אם הילד שלכם היה כותב בשולי הספר? האם זו השחתה? היו כאלה שאמרו בהרצאה שהם היו שמחים אם זה היה קורה, כי זה היה סימן לזה שהילד בכלל קרא מה שכתוב בספר. הוא הזכיר בהקשר הזה את psookim.com, אתר שהופך את התנ"ך לסצנה חברתית-תרבותית, מעניין להציץ.

הראיון

בסוף ההרצאה שיזף הזכיר שני רעיונות מסקרנים:

• ספרים בעתיד ייכתבו על-ידי קבוצת אנשים, ולא על-ידי אדם אחד (ויקי-סטייל)
• צריך להיפטר מכל הספרים המודפסים.

על שניהם שאלתי בראיון והתשובות היו מעניינות. מה אתם חושבים? אתם מוזמנים להגיב כאן למטה.

לא רואים את הסרטון? צפו בו בבלוג.

הראיון הבא

מומחים ברשתות חברתיות, עם רונן שמיר.

האירוע של UPA ישראל ביום השימושיות העולמי 2009 התקיים בקמפוס של האוניברסיטה ברעננה, כמו בשנה שעברה. הנושא היה Designing for a Sustainable World, או בעברית עיצוב למען עולם בר-קיימה.

במסגרת הסיקור של הכנס, החלטתי לקיים ראיונות מצולמים קצרים עם כל אחד מהמרצים לאחר ההרצאה שלהם, כדי לתת נקודת מבט נוספת על נושאי ההרצאה. בימים הקרובים אביא כאן את הראיונות, ראיון אחד בכל יום, עם כל אחד מהמרצים.

לכל הפוסטים בסדרה (הפוסט האחרון יפורסם ביום שבת, 21/11)

בפוסט הזה: סיכום של היום מנקודת המבט שלי, וידאו עם הדברים שאמרה חוה צור בפתיחת היום, ושל הראיון שקיימתי עם ליעד אורתר, המרצה הראשון בכנס.

עדכון 15/11: המצגת של ליעד כאן

עיצוב למען עולם בר-קיימה

בקצרה – עולם בר-קיימה הוא כזה שמספק את הצרכים של ההווה בלי לסכן את הצרכים של העתיד, על-פי ההגדרה של ועדת ברוטלנד מסוף שנות ה-80'. הרעיון פשוט: כשאנו לא משתמשים במוצרים ישנים כדי לייצר מוצרים חדשים, ובמקום זאת צורכים עוד ועוד חומרי גלם, אנחנו מסכנים את העתיד שלנו. כמות חומרי הגלם היא סופית, ולא נוכל לצרוך אותם לעד.

הרעיון יפה וחשוב, אבל היה לי קשה להתחבר אליו כמי שעוסק בעולם הדיגיטאלי. גם חוה צור, נשיאת UPA ישראל, הודתה שהיה לה קשה בהתחלה להתחבר לרעיון. הצלחתי למצוא כמה רעיונות לקשר כזה בראיונות שקיימתי עם המרצים, במיוחד עם ליעד אורתר ועם לאה אהרונוביץ'. רוב ההרצאות האחרות לא היו קשורות באופן ישיר לנושא של היום.

על הכנס

הכנס זרם פחות או יותר לפי התכנון מבחינת השעות – עמידה מרשימה בלוח הזמנים – למעט ההתחלה שלו. הכנס התחיל מאוחר יותר מהמתוכנן, והצטערתי שדווקא ההרצאות הראשונות קוצצו משמעותית בגלל האיחור, אלה של שיזף רפאלי שהיה מרתק כתמיד, ושל ליעד אורתר שדיבר על הנושא ששם האירוע שייך אליו.

היה לי גם חבל שסדנת האייפון הועברה לאותו הזמן של ההרצאות של אורן צוקרמן וגיל הופרט-גרף שלא רציתי לפספס. הבנתי משיחה עם מי שהיו אחראיות על ארגון היום שתיאום הזמנים בין כל הדוברים היה מורכב, ושלא היו ברירות אחרות. אני יכול רק לתאר לעצמי כמה מורכב תיאום כזה… אולי בפעם הבאה

דבר אחד שאהבתי במיוחד היה שכמו בכנסים בשנים קודמות, היה תחושה חזקה של קהילה. הרגשתי שיש הרבה אנשים אחרים בארץ ששותפים לחוויות ולשאלות שעוברים עלי ביום-יום המקצועי שלי. האווירה היתה חיובית ונעימה, אווירה של ביחד. היה שפע של נטוורקינג נחמד בהפסקות, ונושאים מעניינים הוצגו בכל ההרצאות.

בכנס של נילסן בו הייתי בלאס וגאס לפני כשנתיים, הייתי בתחושה מתמדת של פספוס כי תמיד היה עוד משהו מעניין ורלוונטי בחדר הצמוד (הרצאות שונות התקיימו במקביל במשך כמה ימים). רוב ההרצאות שהתקיימו שם היו סופר-רלוונטיות למה שאני עושה, לפחות בשם שלהן, וההתלבטות לאן ללכת היתה קשה. הייתי שמח להרגיש יותר מזה כאן; הייתי רוצה לראות אירועים שיותר מחוברים ישירות לתחום העשייה שאני עוסק בו, עיצוב חוויית משתמש. כך או כך, זה היה כנס מוצלח ומעניין עבורי, בהחלט יום שנוצל היטב.

דברי פתיחה: חוה צור

לא רואים את הוידאו?

ליעד אורתר:  מעריסה לעריסה – סגירת המעגל האקולוגי

עדכון 15/11: המצגת של ליעד כאן

הכנס נפתח, לאחר דברי ההקדמה של חוה, עם הרצאה של ליעד אורתר. ליעד הוא יועץ סביבתי ומנכ"ל משותף בחברת ביונדביזנס. שם ההרצאה שלו, "מעריסה לעריסה", מתייחס לספר של William McDonough ו-Michael Braungart משנת 2002. המושג "מעריסה לעריסה" מדבר על שימוש חוזר במוצרים שאין בהם צורך עוד כדי לייצר מוצרים חדשים (בניגוד ל"מעריסה לקבר" – השלכה של מוצרים לא נחוצים).

למה זה חשוב?

המסלול הרגיל שבו אנו מייצרים ומשתמשים במוצרים (פיזיים) היום הוא:

1. כרייה של חומרי גלם.
2. עיבוד חומרי הגלם לכדי מוצר.
3. שימוש במוצר.
4. השלכה של המוצר לאשפה.

ליעד הציג את כוס הפלסטיק שהיתה בפינת המשקאות של הכנס בתור דוגמא קלאסית לבעיה שהמסלול הזה מייצר: מיליוני כוסות פלסטיק מושלכות לפח אחרי שימוש קצר מאוד. בצורה זו אנחנו מכלים במהירות את חומרי הגלם של כדור הארץ. אם עוד לא ראיתם, לכו ל-The Story of Stuff, הוא מציג את הרעיון מצויין, ועוד כמה דברים חשובים.

הספר "Cradle to Cradle" מציג, על-פי דבריו של ליעד, גישה יישומית עם תהליכי תקינה ותהליכי אבטחת איכות מפורטים המוודאים כי המוצר אכן יכול לשמש בסוף חייו כחומר גלם למוצרים אחרים. פתרון מעשי לבעיית חיסול המשאבים בעולם.

לא לשקיות זבל "אקולוגיות ירוקות"

ליעד הפתיע את הקהל כשהמליץ לא להשתמש בשקיות זבל "ירוקות", אלה שמתכלות במהירות ולכן לכאורה מסייעות לסביבה. מסתבר, כך ליעד הסביר, שהשקיות אכן מתפוררות, אבל בדרך הן סופחות אל הפירורים רעלנים שנספגים ביחד עם שיירי השקיות לתוך הקרקע. כך השקיות ה"ירוקות" הופכות לנשאיות של רעלנים, מוליכות אותן אל מאגרי מי התהום ומזהמות אותם. החברות שמייצרות את השקיות עושות שימוש ציני בטרנד הירוק, כך ליעד טען, ומסכנות את הסביבה. הוא הציע להשתמש בשקיות רגילות, וכך אומנם השקיות לא יתפרקו במהרה אך לפחות לא יזהמו את הקרקע. נקודה למחשבה.

ראיון: על הקשר בין עולם בר-קיימה למוצרים דיגיטליים

ההרצאה עסקה רבות במוצרים פיזיים, כך גם הדברים של חוה צור. אבל על-פי הצבעה שנערכה באחת ההרצאות האחרות, הרוב המכריע של המשתתפים (מעל 90%, להערכתי) עוסקים בתכנון של מוצרים דיגיטליים – אתרים, תוכנות וכו'. אם כן, איך יכול מאפיין UX, מעצב גראפי, או כל אחד אחר ששותפים לתכנון מוצרים כאלה לתרום את חלקו לעולם בר-קיימה? שאלתי את ליעד, ובהמשך גם את לאה אהרונוביץ'. התשובות של ליעד בראיון שמוצג כאן למטה.

לא רואים את הוידאו?

הראיון הבא

עם פרופ' שיזף רפאלי על עתידם של הספרים בעולם הספרתי (דיגיטלי).