זה קרה לכולנו. נכנסו לעשות משהו באתר של הבנק, באתר של קופת החולים, לקבל הצעת מחיר על ביטוח, להגיש קורות חיים ו… נתקלנו בקיר לבנים. לא הצלחנו לעשות את מה שרצינו לעשות, ולא הבנו במה חטאנו ובמה פשענו.

קוּטֶרָפְּיָה = קיטוּר + תרפיה

זאת ההזדמנות שלכם לספר על זה לחבר'ה, ולפרוק את התסכול. לקטר ולהרגיש קצת יותר טוב – הנה, הוצאתם את זה. אני עושה את זה כאן מדי פעם, ועכשיו אני מפנה את הבמה לכם.

איך מקטרים?

זה קל – מוסיפים תגובה כאן למטה. אם יש לכם צילומי מסך מפלילים, תשלחו אותם אלי ל-barak@usable.co.il, ואוסיף אותם כאן. זה חייב להיות ישראלי, רק משהו שאתם חוויתם, והקיטור חייב להיות אמיתי - תסבירו למה זה כל-כך תסכל אתכם, ומה עשיתם כדי להתגבר על המכשול שהאתר או המערכת הציבו בפניכם.

קדימה. הבמה שלכם.

תודה ליוסי על ההשראה.

האתרים שלכם

גיל: אתר התשלומים של הביטוח הלאומי

האתר

1. אתר כשר: "סגור בשבת…."
2. לא מדברים עם שועלים: "עובד רק באינטרנט אקספלורר"
3. התעלמות מסטנדרטים: "לא אחת כי אם שתי קאפצות במהלך העלאת טופס לתשלום"
4. שימוש בחלונות מודאליים: "פותח חלון נפרד לתשלום, בסוף תהליך התשלום חוזר לעמוד הראשי בחלון הנפרד"

נופר: רשות המיסים בישראל

"אני בעצמי מתעסקת בתחום האינטרנט, עיצוב, בנייה וכו'. אני מחשיבה עצמי למשתמשת מתקדמת, ורק יכולה לתהות מה מרגישים אנשים אחרים עם פחות נסיון בתחום."

האתר

1. לא מדברים עם שועלים: "המון באגים אלא אם גולשים עם אקספלודר וגם אז זה רחוק ממושלם."
   

   איך מכניסים מספר תיק פה?

2. PDF במקום דפי אינטרנט רגילים: "האתר כבד, עמוס וגדוש ב-PDFים מעיקים."
3. אין חיפוש: "למרות כמות המידע המפלצתית שיש באתר, אין בו אפשרות חיפוש. צריך פשוט לסרוק את כל המידע לבד ולקוות לטוב."
4. ארכיטקטורת מידע לקויה: "מיון המידע והטפסים עשוי באופן מוזר שנשגב מבינתי. לפעמים אני מוצאת עצמי מחפשת טופס כלשהו דקות ארוכות (במקרה הטוב) וגם אז לא בטוחה שמצאתי את הטופס הנכון, כי אין הסברים מפורטים."
5. התעלמות מסטנדרטים: "הלוגו הוא לא לינק לדף הבית (ובכלל איך חוזרים לדף הבית?)."

לפני קצת יותר משבוע הוספתי לבלוג את רכיב הדירוג והקישורים לפוסטים קשורים של חברת Outbrain הישראלית. אתם יכולים לראות אותו כאן למטה, או בכל פוסט אחר.

כמה מכם טענו שהוא לא בולט מספיק (אני מסכים) – כאן אני אשם שלא השקעתי עדיין בעיצוב שלו, והוא הולך קצת לאיבוד בין סוף הפוסט לתגובות. אבל מה לגבי השמישות שלו?

החווייה שלי

ההוספה של הרכיב של Outbrain היתה קלה מאוד. התקנת Plug-in סטנדרטית של WordPress, תהליך אישור פשוט, וזהו. יש דירוגים. הפניות לפוסטים אחרים התחילו להופיע רק אחרי יום או יומיים, מה שהיה קצת מפתיע – שום דבר בתהליך ההתקנה לא רמז לי על זה. אבל לא על זה רציתי לדבר כאן.

רכיב הדירוג של Outbrain בפעולה

כוכבי הדירוג מופיעים בסוף כל פוסט, לפני התגובות. משמאל אפשר לראות את שלושת המצבים העיקריים של הרכיב. יש עוד שני מצבים שלא מוצגים פה:
1. מיד אחרי שמדרגים מופיע הכיתוב "תודה…" אחרי הכוכבים.
2. אחרי שניה או שתיים נוספות כתוב "דורג 4.0 על ידך" (או כל דירוג אחר שבחרתם).

שני הדברים העיקריים שתפסו את תשומת לבי בחוויית השימוש במערכת הדירוג היו אלה:

• כשיש כבר דירוג, לא ברור אם אפשר להוסיף דירוג משלך. עד שהעכבר מרחף מעל הכוכבים, אין שום אינדיקציה לזה שאפשר להשפיע על הדירוג. מצד אחד יש כאן תמציתיות ויזואלית ראויה לשבח, יהיה קשה לצמצם את הממשק עוד יותר. מצד שני, האם השימוש בו באמת ברור לכל אחד כשהוא בצורה כזו? האם ברור בכלל שאפשר להקליק עליו? האם הוא מזמין הקלקה – כלומר האם בכוכב יש כזה affordance? מעניין מה בדיקות השמישות של Outbrain אומרות בעניין.חבר לעבודה אמר שצורת הדירוג הזו זהה לזו של YouTube. זה נכון. חשבתי על זה שלמרות שאני צופה ב-YouTube הרבה, מעולם לא ניסיתי לדרג משהו, ואני נוטה להאמין שזה בגלל שהצורה הזו של דירוג לא מניעה מספיק לפעולה. אבל אולי זה קשור לאופי שלי, אני בדרך לא מדרג, גם באתרים אחרים. Outbrain ו-YouTube לא ייחודיים במערכת הדירוג שלהם, זו תבנית עיצוב (Design Pattern) מוכרת ודי סטנדרטית, בספריה של Yahoo היא זהה לגמרי.המקום היחיד שבו דירגתי על בסיס קבוע היה בזמן הסרה של אפליקציה באייפון. שם כחלק מתהליך ה-Uninstall אתה נדרש לדרג את האפליקציה. בהתחלה חשבתי שזה סתם מציק, אבל בדיעבד הבנתי שזו דרך מצויינת לחסל מהר אפליקציות בעייתיות, כאלה שיש להן באגים, תוכן פוגעני וכו'. שם דירגתי כל אפליקציה שהסרתי.
• כשהעכבר מעל הכוכבים, הדירוג הנוכחי נעלם. אמנם הדירוג צריך להיות רק שלך (לא להציץ בתשובות של אחרים!), אבל העלמת הדירוג הנוכחי יוצרת בלבול ברגע הראשון שהעכבר מעל הכוכבים. אפשר גם להזיז את העכבר מחוץ לאיזור הכוכבים ולראות שוב את הדירוג הקיים, אבל הייתי מעדיף, כמעצב וכמשתמש, לוותר על הרגע הזה של אי-הנוחות והבלבול בשימוש הראשון.

מה דעתכם?

בעקבות הצעה של רן לירון, אני רוצה לשאול אתכם: מה דעתכם – הוא שמיש? לא שמיש? איפה הוא ברור, ואיפה פחות? אתם מוזמנים להוסיף כאן תגובות.

מדי שנתיים מפרסם איגוד השמישות העולמי UPA סקר שכר של העוסקים בתחום. רק 11 איש מישראל השתתפו בסקר, עם שכר חודשי ממוצע של כ-13,000 ש"ח. אני אחד מה-11, כלומר רק עשרה ישראלים השתתפו בסקר, חוץ ממני. אמנם, זה ה-UPA העולמי ולא הישראלי, והחברות בו עולה כסף, אבל רק עשרה?

בכל מקרה, יש בו כמה וכמה נתונים שמעניין לגלות.

עלייה בשכר הממוצע בישראל?

אם אפשר להסיק מ-11 משיבים ב-2009 ו-13 משיבים ב-2007 (כנראה שלא), השכר הממוצע לעוסקים בשמישות בישראל עלה מאז 2007 ביותר מ-50%, לסכום של כ-13,000 ש"ח. או שאולי במצב הכלכלי הנוכחי, רק המבוססים מבין העוסקים בשמישות מרשים לעצמם לשלם על חברות ב-UPA העולמי? קשה להגיד. מצד שני, מצרפת השתתפו רק 6 ומגרמניה 18, אז אולי מצבנו לא כל-כך גרוע.

במאמר שפורסם בגלובס, אגב, תג המחיר של "מומחה UI – טכנולוג ופסיכולוג" הוא 12,000-17,000 ש"ח.

שוויון בין גברים לנשים

בארה"ב יש שוויון בשכר בין גברים לנשים העוסקים בתחום, או שאם לדייק, הפער ביניהם הוא זניח סטטיסטית על-פי עורכי הסקר. די מרשים, בהתחשב בפער של 7.5%, לטובת הגברים, שהיה בשנת 2007. השכר של הגברים נשאר פחות או יותר במקום בשנתיים האחרונות, ושכר הנשים צמצם את הפער. נעים לראות.

תואר שני חשוב, אבל לא מוסיף שכר

ההבדל בין תואר ראשון לשני, מבחינת שכר, לא משמעותי. דוקטורט מוסיף בין 30%-40% לשכר, אם היתה לכם איזושהי התלבטות בעניין.

עליית השכר הגדולה היא באמצע הקריירה

העלייה הכי גדולה בשכר מתרחשת בין 15-5 שנות נסיון. שווה להישאר כל שנה של ניסיון מוסיפה כ-$3,300 לשנה, אבל זה במדינות שמשלמים בהן פי 2 מאשר הממוצע שגלובס והסקר מציגים מהארץ. אפשר להעריך באופן גס, בהנחה שהיחס של 1:2 נשמר גם בעליות השכר, שכל שנת ניסיון עשוייה להוסיף לכם 500-600 ש"ח למשכורת החודשית.

מסלול ניהולי משתלם רק לבכירים

מנהל זוטר-בינוני ועובד בכיר משתכרים משכורת דומה, על-פי הסקר. כלומר, אם כבר להיות מנהל, אז לכוון גבוה למעלה. הסקר, אגב, מראה גם שאין צורך בדוקטורט כדי להיות מנהל.

לשבת בסן-פרנסיסקו על המים, Thomas Hawk

לשבת בסן פרנסיסקו על המים

אם אתם רוצים לעסוק בשמישות וגם לעשות הרבה כסף, רוצו לסן-פרנסיסקו  (הכי הרבה), ניו יורק, או אחת מערי החופים האחרות בארה"ב, מזרח או מערב. השכר שם משמעותית גבוה יותר מה-mid-west, כמו אילינוי או אוהיו. אם אתם נוסעים לסן פרנסיסקו, תעשו טובה, תביאו לי בביקור מולדת הראשון שלכם איזה שוקולד ג'יראדלי קטן.

שימוש בטכניקות: תבדקו רחוק, תרגישו קרוב

הסקר בדק גם את השימוש בטכניקות מקצועיות שונות, כמו פרסונות, הערכה באמצעות יוריסטיקות וכן הלאה. השימוש ברוב הטכניקות לא השתנה משמעותית, למעט אולי פרסונות שקרנן ירדה מעט, ב-5%.

בדיקות שמישות לא-פורמאליות עדיין מובילות (68%) על בדיקות שמישות במעבדה (54%), אבל זו ירידה של 9% ללא-פורמאליות לעומת 2007. קטגוריה חדשה שנוספה היא בדיקות שמישות מרוחקות ללא השגחה (unmoderated remote testing) עם 18%. אלה בדיקות מרחוק שבהן אין למנהל הניסוי קשר ישיר עם המשתתפים בו, והן בדרך-כלל בנויות ממשימות ומשאלון. אפשר לקרוא כאן עוד.

מה דעתכם?

מה אתם חושבים על הסקר הזה? מה אתם יודעים על השכר בתחום השמישות בארץ?

תכתבו, אני בטוח שעוד אנשים יתעניינו לשמוע.

לפני חודש וחצי כתב נילסן בניוזלטר שלו, Alertbox, על הסתרת סיסמא בזמן הקלדה (password masking). הוא טען בתוקף שעבר זמנה של הסתרת הסיסמא, ושהיא פוגעת בשמישות יותר מאשר מועילה לה. אז מה איתכם, אתם סומכים על המילה שלו בעניין הזה, או לא?

ג'ייקוב נילסן

כמה מילים על נילסן

נילסן הוא אושיית שמישות ברשת. אם הוא אומר משהו, בדרך-כלל כדאי להקשיב לו. זה לא שהוא לא סופג ביקורת – לא פעם גם בצדק. יש שפע של ציטוטים יהירים שמיוחסים לו. למשל (המקור כאן):

"בעתיד, קודם כל, אתרים יעוצבו על פי הקווים המנחים שלי … מהסיבה הפשוטה שאם הם לא, הם ימותו", ג'ייקוב נילסן

כנראה שהכוונה לאתרים, לא למעצבים גם האתר שלו ספג שפע של ביקורת על העיצוב שלו. אם לדייק, על האין-עיצוב שלו. רבים חושבים שהוא מכוער. אני לא חושב שהוא נוראי, אבל הוא רחוק מלהיות נעים לעין.

המאמר

ולעניין עצמו. הנה תמצית המאמר:

• ברוב הפעמים שאנשים מקלידים סיסמא, אין עליהם איום אבטחה, כלומר אף אחד לא צופה בהם.
• הטענות העיקריות:
  • אנשים טועים יותר כשהם לא רואים את מה שהם מקלידים, ולכן מרגישים פחות בטוחים בעצמם כשהם מקלידים סיסמא.
  • כשאנשים טועים בהקלדת סיסמא הם נוטים לנטוש את האתר – אובדן לקוחות.
  • ככל שאנשים מאויימים יותר על-ידי הסיסמא, הם יפתחו שיטות לעקוף אותה, כמו העתקה והדבקה מקובץ מוכן, או סיסמאות פשוטות.
  • שתי שיטות המעקף הללו פוגעות באבטחה יותר מאשר אי-הסתרת הסיסמא.
• המסקנה: אי-הסתרת הסיסמא תשפר את הכנסות האתר, ותיצור משתמשים מרוצים יותר.
• הסיבה האמיתית להסתרת סיסמא:
  • זו היתה ברירת המחדל ברשת בימיה הראשונים
  • קל לעשות את זה

הוא מזכיר גם את הבעיה הקשה של הקלדת מידע בכלל וסיסמאות בפרט על מכשירים ניידים. ראיתי כבר שני מכשירים, אייפון ו-k800i של סוני אריקסון, שמשתמשים באותו פיתרון: הצגה של האות האחרונה לשנייה או שתיים, מיד אחרי ההקלדה, ואז הסתרה שלה. התוצאה הסופית די דומה למה שקורה בשולחן העבודה. בשניהם התצוגה הזו מסייעת לצמצם את השגיאות בהקלדה.

עד כאן דברי נילסן. ניזכרתי בהם היום כשקראתי מאמר ב-Ynet על הדרכים בהם אפשר לצוטט לפעילות מסך המחשב מרחוק, והוא העלה אצלי מחדש את השאלה, מה לעשות עם העצה של נילסן?

מצד אחד – יש הגיון בדברים שהוא אומר. הסתרת הסיסמא לא באמת נחוצה ברוב מקרי השימוש, של עובדי המשרד לפחות, או של כאלה שגולשים ברשת מהבית. מצד שני, הוא מתעלם לחלוטין מתחושת הביטחון שההסתרה הזו מקנה. למדנו לצפות ממערכות מחשב להסתרת הסיסמא, בעיקר ממקומות שבהם הדיסקרטיות באמת חשובה – כספומטים בעיקר, וגם ממערכות ברשת – מתוך הרגל שימוש. בחו"ל מקלידים את הסיסמא גם בקופות, בזמן תשלום עם אשראי. גם שם הוא מוסתר.

מה אתם חושבים?

אתם מסכימים עם נילסן? איך הייתם מגיבים אם אתר שאתם משתמשים בו לא היה מסתיר את הסיסמא בזמן ההקלדה?

המעצבים והמתכנתים שביניכם – הייתם מבטלים את הסתרת הסיסמא במוצרים שלכם היום? מה יאפשר שינוי כזה, אם אתם חושבים שהוא צריך לקרות אי-שם בעתיד?

חישבו על מקרים שבהם שלחו לכם אתרים את הסיסמא שלכם במייל, כשלחצתם על הלינק "שכחתי את הסיסמא שלי". כמה חשופים או בטוחים הרגשתם כשראיתם את הסיסמא שם, שחור על גבי לבן?

אשמח לשמוע מה דעתכם.