אם היה לי שקל על כל פרסום שהיה בשבועות האחרונים על ה-Tablet החדש ("מחשב לוח" בעברית), שסטיב ג'ובס (אהה, כלומר, אפל) צפוי להכריז עליו מחר, הייתי מיליונר. מ-Tech Crunch (כתבה לשעה, בערך) ו-Gizmodo ועד כלכליסט, מה-New York Times ועד בלוגרים עלומים שמבטיחים שחבר של חבר של חבר (או סתם חבר) עובד באפל ושלח להם את התמונות של הדבר האמיתי. אם אתם רוצים כיסוי היסטורי מקיף של ה-Tablet ואפל, יש אחד מושקע ב-Engadget.

אין מעצב חוויית משתמש בעולם היום שלא יגיד לכם שהוא מצפה לראות מה יצא מבית היוצר של אפל מחר. כולל אותי. אבל אני לא עומד לעסוק בספקולציות, לא לגבי המודל העסקי (פלטפורמה לצריכת מדיה כתובה בתשלום?) וההשלכות שלו על כלכלת התוכן (תקווה לתעשיית הדפוס?), לא לגבי הממשק שבוודאי יהיה מעוצב לעילא, וגם לא לגבי המחיר שיהיה מופקע. אני גם לא אספר לכם שלא ניתן יהיה להשיג אותו בארץ בחודשים הקרובים, כמו שבוודאי יגלו מחר. לא, אין לי מקורות סודיים.

אני כאן רק כדי לספר לכם איפה אפשר להקשיב לדיווחים בשידור חי, למקרה שאתם רוצים להקשיב ביחד עם כל העולם. טוב, כל העולם שאכפת לו מזה ויש לו זמן ושקט כדי להקשיב.

זה יקרה מחר ב-20:00 שעון ישראל, יום רביעי ה-27/1/2010, 10:00 שעון סן-פרנסיסקו (שם זה יקרה), אבל מומלץ להתחבר קצת קודם.

אפל צפויה להכריז על על מחשב הלוח שלה, מערכת הפעלה גירסה 4.0 ל-iPhone, מחשבי MacBook חדשים ועוד כל מיני פיצ'פקעס.

• עדכון: יש פה שידור LIVE דרך הטלפון.
• Engadget מזמינים להקשיב אצלם
• MacWorld מבטיחים לדווח בשידור חי
• The Loop אומרים שיספרו לנו הכל

ויש עוד הרבה, אבל אלה בוודאי יספיקו.

תהנו!

עדכון: אפשר לראות את הצעצוע פה:

http://www.apple.com/ipad/#video

תוויות הן הדרך הג'ימיילית לארגון אימיילים בתיקיות. בשינוי האחרון שעשו בג'ימייל, כשאיפשרו drag and drop של אימיילים לתוך תוויות, עשו בג'ימייל כמה דברים נכונים כדי לאפשר לפיצ'ר להיקלט בהצלחה. הם גם פיספסו קצת, לפחות איתי, על כך עוד מעט.

פורסם לראשונה ב"חורים ברשת", 4.7.2009.

פגשתי לא מעט אנשים שממש לא אוהבים את ג'ימייל. אני לא אחד מהם. הוא מאורגן היטב (לפי שיחות ולא לפי סדר כרונולוגי), הוא מאיץ תהליכי עבודה (למשל, חלק מתוכן ההודעה מופיע כבר ברשימת המיילים) והיכולות המגניבות והיצירתיות שיש בו הולך וגדל כל הזמן – כמו האזהרה ששכחת לצרף אטצ'מנט.

בתור אחד משירותי התוכנה הגדולים בעולם, לפחות מבחינת כמות המשתמשים, בג'ימייל אי אפשר להעביר שינוי משמעותי במערכת בלי לעזור למשתמשים לעכל אותו. קהל היעד רחב מאוד ובעל מגוון גדול של יכולות וידע בהפעלת מחשב, ולכן העזרה היא לא אופציונאלית, היא הכרח המציאות. מי שנכנס לג'ימייל בימים האחרונים, ראה את המסך הבא:

ג'ימייל מעדכן אותנו לגבי שני דברים:

1. אפשר לגרור הודעות אל התוויות שמשמאל
2. התוויות עלו למעלה, ועכשיו הם צמודות לרשימת התיקיות – Inbox, Sent וכו'.

בעיני יש בהודעה כפי שהם עיצבו אותה כמה דברים שראוי ללמוד מהם:

• אי אפשר לפספס אותה: זו תוספת שמקלה בצורה משמעותית על מי שמתייק אימיילים בתיקיות, וחשוב שמשתמשים כאלה ידעו.
• האיורים שבה מצויינים: הם קטנים, תמציתיים וברורים – כמעט (הסבר בסוף).
• הטקסט שלה קצר וברור: "מוטת תשומת הלב" שלנו, או יכולת הקשב (attention span), הולכת ומצטמצמת יחד עם האינפלציה האימתנית בכמויות וקצב המידע שזורם אלינו, ברשת ובמדיה. טקסט קצר מעלה את הסיכויים שהוא ייקרא, ו-לא, אני לא עומד לדבּר על טוויטר!
• הצ'ופצ'יק של הקומקום: החץ של ההודעה מצביע שמאלה בדיוק על האיזור הרלוונטי בממשק.

לא הכל ורוד – עולות גם כמה שאלות לגבי הדרך שבחרו:

• איך להודיע – בממשק או כהודעה: האם זו הדרך הטובה ביותר להודיע על שינוי בממשק? בתוך הממשק עצמו? אולי היה יותר טוב לשלוח אימייל לכל המשתמשים, כי כך הם רגילים לקבל הודעות? זה מה שמייקרוסופט נוהגים לעשות ב-Hotmail.
• מידע נוסף חסר: האם לא היה נכון לתת לינק שמסביר מה הן תוויות ולמה הן טובות, עבור מי שלא מכיר?
• קישור מיותר(?): האם הלינק Manage Labels לא מסיט את המשתמש מלנסות את הפיצ'ר החדש כשהוא עוד זוכר אותו? האם הוא לא גונב פוקוס?

הם גם הוסיפו, לטובת מי שלא שם לב, הודעה משנית על הפיצ'ר באיזור של התוויות (Tip) – חיזוק מוצלח להודעה הראשית:

מזמינוּת Affordance

בפיצ'ר הזה השתמשו בג'ימייל במה שנקרא באנגלית affordance ומילון מורפיקס מתרגם ל"מזמינוּת". המושג מוכר מתחומים שונים, וזה היה דון נורמן בספר המצויין שלו "The Psychology of Everyday Things" שנתן את המשמעות שלו בממשק אדם-מחשב. הכוונה לריבועים הקטנים שנוספו בהתחלת כל שורה של אימייל:

הריבועים הללו הם רמז ויזואלי לעובדה שאפשר "לתפוס" את את השורה בעזרת העכבר, ולגרור אותה שמאלה. בהודעה שהם העלו כדי להודיע על הפיצ'ר, הם גם מראים את סמן העכבר בצורה של יד מעל הריבועים, כפי שקורה גם בממשק, כדי לעזור לנו להבין שאפשר לגרור. ובכל זאת, אני פיספסתי אותם לגמרי. ניסיתי לגרור שורת הודעה הצידה, ושוב ושוב נכנסתי להודעה עצמה, ולא גררתי כלום. איך זה קרה?

שלושה דברים גרמו לזה. האחד – לא קראתי לעומק מה הם כתבו בהודעה על הפיצ'ר החדש, ולא הסתכלתי על האיור. קראתי "drag messages onto labels", לחצתי OK ומייד רצתי לנסות את זה. אנשים לא קוראים כלום, זה לא חדש.

השני – היד באיור מסתירה את הריבועים, כך שבמבט שטחי כמו שלי, לא קולטים שהיד על הריבועים. היה אפשר למקם את היד באיור מעט נמוך יותר.

את השלישי לקח לי קצת זמן לפצח. הממשק של ג'ימייל מגיב באופן לגמרי לא סטנדרטי לרשימות ללחיצה של כפתור העכבר (MouseDown) ולא לשחרור שלו (MouseUp או Click). אם הם היו מגיבים לשחרור הכפתור, הם היו יכולים לזהות נסיון גרירה כשלוחצים על העכבר, ואז מתכנני המוצר יכלו לבחור: או פשוט לגרור את ההודעה (הכי טוב!) או להעלות הודעה שמסבירה שהגרירה נעשית באמצעות הריבועים שבצד. זה מסוג הבעיות שבדיקות משתמשים בדרך-כלל מגלות, בטח עם כמות המשתמשים שיש לג'ימייל.

סיכום ועוד

בסך-הכל, תוספת מצויינת שמקצרת תהליכים עבור כל אוהבי הסדר בעולם, שחייבים לתייק (אתם יודעים מי אתם! ).

בתגובות לפרסום של הפוסט הזה ב"חורים ברשת" התלוננו כמה קוראים על נוחות העבודה עם הפיצ'ר החדש, אז למען הסר ספק, הכוונה שלי כאן היתה בעיקר לציין לחיוב את דרך ההודעה על הפיצ'ר החדש, ופחות את הפיצ'ר עצמו.

מאחר והתוויות הועלו אל מעל לצ'אט, הוא העיף את הצ'אט למטה בדף; אצל משתמשים עם תוויות רבות זה יצר תסכול וכעס – "שוב הזיזו לי את הגבינה". דיונים רבים סביב הנושא הזה עלו בעקבות שינויי הממשק הדרמטיים שהיו בפייסבוק בשנה האחרונה. זו תזכורת מצויינת לחשיבות של שינויים הדרגתיים, עם מבחני משתמשים, כשמעדכנים מערכת חיה עם משתמשים רבים (וגם אז תמיד יהיו כאלה שישנאו אותך על השינוי). על כך – בפוסט אחר בהמשך…

יש משהו מרגש בלגלות ברגע אחד מוצר חדשני שאחרים עבדו עליו במשך זמן רב. בבת-אחת אתה נחשף לעולם חדש, רעיונות ומחשבות שגובשו לכדי ישות חדשה בעולם. הצפיה בסרטון על Google Wave, מוצר חדש של גוגל (עדיין בפיתוח) היא בדיוק חווייה כזו. הוא הוצג לראשונה ב-Google I/O, כנס המפתחים של גוגל בסן פרנסיסקו ביום רביעי האחרון, ה-27/5, והוא מכה גלים מאז (נו, הייתי חייב, wave – גלים, הבנתם).

תודה לאודי אורון על הקישור לסרטון.

הנה הסרטון על Google Wave מ-Google I/O. אם אין לכם שעה ועשרים דקות פנויות, אתם מוזמנים להמשיך ולקרוא.

אם אתם לא רואים את הסרט פה, או מעדיפים איכות גבוהה יותר, מומלץ לראות אותו ישירות ב-YouTube.

המטרה של כל אמצעי התקשורת שאנחנו משתמשים בהם, בסופו של דבר, היא אחת: ליצור קשר על-מנת להחליף מידע עם אנשים אחרים. מידע יכול להיות – "רוצה לבוא איתי לסרט?" או "להלן סיכום הישיבה מהיום". אנחנו עושים את זה באמצעות כלים דיגיטליים שונים: אימייל, מסנג'ר (על סוגיו השונים), פייסבוק, בלוג, טוויטר, ויקי ועוד – לא בהכרח בסדר הזה. האחים Lars ו-Jens לבית Rasmussen, אותם אחים שאחראים ל-Google Maps, הבינו שהשימוש בכלים שונים מונע מאיתנו לתקשר בצורה יעילה. הם גם הבינו שהרשת לא מנוצלת כיאות ככלי לשיתוף פעולה (collaboration) ביצירת מידע וההעברה שלו בין אנשים. לכאן בדיוק נכנס Google Wave.

חומרים: אימייל, מסנג'ר וויקי. לערבב ביחד למרקם אחיד

אימייל מאפשר לנו להעביר הודעות טקסט ותמונות מאחד לשני, או מאחד לקבוצה. כל ההודעות סביב אותו נושא נשמרות, בערך, ביחד (אם ממיינים אותן נכון, או משתמשים בג'ימייל). את ההודעה קוראים כשרוצים. במסנג'ר אפשר להעביר הודעות טקסט ותמונות באופן מיידי, באופן שדומה יותר לשיחה – כותבים ומקבלים מייד תשובה. בוויקי אפשר לעשות שינויים על הטקסט שאחרים כתבו, בתהליך איטרטיבי שלא נגמר לעולם – כמו בויקיפדיה, למשל. למה שלא נוכל לעשות את כל זה במקום אחד? זה בדיוק מה שחשבו ב-Google Wave.

תיבת הדואר הנכנס, אפשר לראות גם בגודל מלא. התמונה באדיבות TechCrunch

אז מה החידוש הגדול? זה נראה כמו אימייל עם הרבה תמונות, לא? ובכן, לא בדיוק. אם תסתכלו בצד ימין, תראו שבתוך ה"אימייל" (הוא נקרא "Wave") מתנהלת שיחה בין Emily, הכותבת ו-Lars, בתגובה למה ש-Noel כתב או כתבה. זו שיחת מסנג'ר? זה אימייל? גם וגם. כל תגובה שתיכתב בפנים, תופיע מיידית אצל כל מי שצופה בהודעה הזו כרגע.

שימו לב לשמות שמודגשים בתוך ההודעה שלמטה. הם מציינים את מקום הסָמָן (זה המהבהב) של כל אחד מהאנשים שעורכים כעת את ההודעה (ה-Wave). זה ויקי? זה מסנג'ר? גם וגם… תסתכלו בסרטון על דקה 35:30, יש שם דוגמא נפלאה למשהו דומה שקורה בזמן אמיתי:

בעיני החלק הזה בממשק, של שיתוף פעולה בעריכה של תוכן עם תצוגה חיה של כל השינויים, הוא ההברקה הגדולה שלו, לפחות מבין החלקים שאני ראיתי. זו עריכה משותפת של טקסט חצי-חופשי (משולבות בו גם הודעות מובנות) בלי אילוצי נעילות כמו "דני עורך את הקובץ כרגע, אנא המתן" שמוּכּרים לנו מחלונות וממערכות ניהול תוכן רבות. זה ממש כאילו כמה אנשים נמצאים מסביב לגליון נייר אחד גדול, ומציירים עליו ביחד. הממשק, גם אם הוא מורכב, עדיין ברור. הצבעים הבוהקים והתנועה בממשק מושכים את העין למקומות שבהם יש שינויים.

השאלה הגדולה שעלתה לי כשצפיתי בחלק הזה, היא האם העדכונים המידיים והתנועה בממשק לא מפריעים לקשב, באופן דומה לזה שאנימציה בפרסומות מפריעה לנו לקרוא תכנים באתר. אומנם כאן התוכן שבתנועה מעניין אותנו, בניגוד לפרסומות, אבל האם הדינמיות לא פוגעות ביכולת שלנו להתרכז ולבצע את המשימה שלנו? נצטרך לחכות בסבלנות שהמוצר יהיה מוכן כדי לחוות בעצמנו.

שיתוף פעולה עם תקשורת מיידית בעריכת תוכן (או סתם שיחה) הוא רק אחת מהבשורות שמביא Wave.

השיחה כישות

מבחינה קונספטואלית, הרעיון המרכזי מאחורי Wave הוא ששיחה בין אנשים סביב נושא או מסמך מסויים היא ישות. זה לא רעיון חדש, ב-Gmail מביאים אותו לידי ביטוי כבר הרבה זמן: השיחות מקובצות לפי נושא. ב-Wave לקחו את הרעיון הזה צעד אחד קדימה, והפכו אותו לישות אחת אמיתית. אם Gmail זיהה כמה הודעות כקשורות אחת לשניה על-פי הכותרת שלהן, ב-Wave קיימת ישות שיחה, וכל ההודעות שקשורות לשיחה הזו מקושרות אליה בתשתית המידע של המוצר.

זה לא סתם הבדל טכני, זו החלטה מהותית. לא עוד Reply שבו נכנס עותק של ההודעה שקיבלת. במקום זה, אתה מוסיף את התגובה לתוך ההודעה שקיבלת, במקום שבו אתה רוצה להגיב. מאותו רגע, התגובה שלך היא חלק מההודעה המקורית, חלק מהשיחה. אם תוסיף עוד נמען לשיחה, הוא יראה את התגובה שלך בתוך ההודעה המקורית. אותו הדבר נכון לגבי תיקונים. אם תיקנת טקסט שמישהו אחר כתב, כל אחד בשיחה יראה את התיקונים שעשית בתוך השיחה, בדיוק כמו Track Changes ב-Microsoft Word אבל קריא יותר.

דאג וטוני עולים על הגל

דאג, טוני והמנהרה

העובדה שכל המידע נשמר כחלק מישות אחת, מאפשר יכולת נפלאה, של "מכונת זמן". אפשר לעבור על כל ההיסטוריה של השיחה, שלב שלב, כמו על סרט, ולראות את כל אחד מהשינויים והתגובות, מי עשה אותו וכו' – מתחילת השיחה ועד המצב הנוכחי שלה. היכולת הזו קיבלה ממני "וואו" גדול כשראיתי אותה בסרטון (בדיוק ב-13:20), ומחיאות כפיים נרגשות מהקהל – ובצדק. אין פה שום דבר שלא ראינו בעבר: UNDO ו-REDO קיימים כבר הרבה שנים, גם Track Changes ב-Word. אבל השילוב של היכולת הזו עם כלי שמאפשר שיתוף-פעולה בין משתתפים מרובים, והנגישות הקלה של היכולת בכל שיחה, הוא מהפכני – בטח בהקשר של אימייל. שלבו את זה עם עיבוד תמלילים ובניה של תוכן עשיר (תרשימים, איורים וכו'), וקבלו אתגר רציני למייקרוסופט.

עוד דברים

יש עוד שפע של דברים מעניינים במוצר הזה, אני ממליץ לכם לצפות בסרטון ולראות בעצמכם. הנה אלה שתפסו את העין שלי:

בחירת מסעדה ביחד - לחצו כדי להגדיל

• המוצר הוא בקוד פתוח, ובנוי כתשתית פתוחה לאינטגרציה. כלומר כמו שזה נראה עכשיו, כל אחד יוכל לפתוח שירות Wave משלו, לגוגל אין כוונה לספק את הממשק היחידי למערכת. שנית, מפתחים יוכלו לפתח תוספים למוצר שמרחיבים את היכולות שלו, כמו אפליקציות ב-Facebook. כדוגמא הביאו בסרטון בין השאר תוסף של מילון חכם, שפועל אוטומטית הם הראו שהוא יודע, למשל, להפוך את המשפט "Icland is a nice icland" ל-"Iceland is a nice island", כלומר מבין את כוונת המשורר במילה Icland באופן שונה בכל פעם. תוסף אחר תרגם אוטומטית את התכנים שכתב אחד מהמשתתפים בשיחה מצרפתית לאנגלית (ולהיפך). עוד תוסף ריכז את ההצבעות של המשתתפים בשיחה לגבי בחירה של מסעדה למפגש קבוצתי – בתמונה משמאל.
• סינדיקציה: מאחר והמערכת בנויה כתשתית פתוחה, אפשר להציג Wave בצורות שונות. למשל, אפשר לפרסם את אותה השיחה ("Wave") שמופיע ב-Inbox כשיחה רגילה, בתור פוסט בבלוג. הפוסט יהיה רק ייצוג אחר של אותו Wave מה-Inbox. המשמעות של זה היא, שכל תגובה שתתפרסם לפוסט תופיע בתוך ה-Inbox על אותו ה-Wave שפורסם כפוסט בבלוג, ולהיפך: כל תגובה ב-Wave תפורסם בבלוג. אפשר להציג את ה-wave כדיון בפורום וכו'.
• ממשק חי: הממשק מציג כל שינוי שעושים אנשים אחרים כמעט באופן מיידי, תוך שניה או שתיים. ולא מדובר רק על התוכן של השיחות. תוצאות חיפוש של שיחות, למשל, מתעדכנות ב-live ברגע ששיחה חדשה עונה על תנאי החיפוש. השיחה החדשה מתווספת לתוצאות החיפוש בזמן אמיתי, ממש ברגע שהמילה שתואמת את החיפוש הוקלדה. כמו שציינתי קודם, לא ברור כמה קל לעקוב אחרי ממשק רוחש ודינמי כזה, נצטרך לחכות…
• Upload פשוט של תמונות: לא עוד כפתור Browse ובחירה של קובץ. גוררים קובץ לתוך השיחה, והתמונה עולה לבד. יש גם שימוש נרחב ב-Drag and Drop בתוך הממשק של המוצר. נראה שהמרחק בין אפליקציות desktop ואפליקציות web מצטמצם עוד יותר.
• תמיכה בעברית ושפות אחרות – התמיכה בעברית ובשפות אחרות הודגמה בסרטון (דקה 37:00), וצפויה להיות בפנים מהגירסה הראשונה.

יש תמיכה בעברית

יש עוד המון דברים שהודגמו בסרטון, במיוחד בהקשר של הרחבות למוצר, מדקה 51:00 והלאה.

אפשר לקרוא על Google Wave בהרבה מקומות ברשת, למשל באתר של Wave, במאמר ב-TechCrunch שהזכרתי קודם, ויש גם ראיון ש-TechCrunch קיימו עם הצוות. אני בטוח שתשמעו עליו עוד הרבה.

איפה אפשר לנסות את Wave?

עוד אי-אפשר. הוא פתוח רק לקהל מצומצם של מפתחי תוספים כרגע, למיטב ידיעתי. אבל אפשר להירשם כדי לקבל הודעה אישית כשהוא ייפתח לקהל הרחב, "Later this year":

http://wave.google.com

פרוייקט s i x t h s e n s e של ה-MIT Media Lab הוא פרוייקט מרתק בתחום של מציאות מועשרת (Augmented Reality). למי שלא מכיר, התחום עוסק בהוספת מידע ממוחשב למציאות שאנחנו רואים וחווים, בזמן אמיתי. קצת כמו מה שרואה שוורצנגר בסרט Terminator 2 (הקטע הרלוונטי מתחיל כדקה מתחילת הסרט שבלינק).

sixthsense - המכשיר

כמובן שאין עדיין שתלים למוח שמאפשרים לראות את זה כחלק מהמציאות כמו ששוורצנגר חווה את זה בסרט, אבל גם מה שכבר קיים הוא די מרשים.

הרעיון פשוט: כשאנחנו נמצאים בסביבה היומיומית שלנו, עולות לנו הרבה שאלות שיש להן תשובות ברשת. למשל, אם אני בחנות ספרים, כמה עולה הספר שאני רואה ברשת? איזה ביקורות הוא קיבל, וממי? אם אני במונית בדרך לשדה התעופה, האם יש עיכוב בטיסה? נכון, יש מכשירים ניידים עם גישה לאינטרנט, אבל נדרשות הרבה פעולות כדי להגיע למידע. בעזרת מוצרים של "מציאות מועשרת" כמו sixthsense, אנחנו רואים את המידע כחלק מהמציאות.

sixthsense הוא מכשיר פשוט יחסית, שמורכב ממצלמה, מקרן, וסימונים צבעוניים לידיין. הסימונים מאפשרים למצלמה לזהות את המחוות (gestures) שעושים עם האצבעות, כדי להפעיל את הממשק. המכשיר מזהה מול איזה חפץ המשתמש עומד, למשל ספר, ומקרין על גבי החפץ מידע רלוונטי, למשל את הדירוג שלו באמזון.

הנה סרט שמדגים את השימוש במכשיר, מתוך TED, פברואר 2009. שווה צפיה! יש עוד סרטים בדף של הפרוייקט.

כמו שאתם יכולים לראות בסרט, השימושים במכשיר כזה, יכולים להיות רבים מאוד. הוא גם מציב אתגרים לא פשוטים, ובשפע.

ברמה האלגוריתמית והחישובית, למשל: איך המכשיר יזהה את ההֶקְשר שבו אני נמצא? האם מה שאני מראה לו עכשיו זה ספר, כרטיס טיסה או חבר? איך הוא יזהה את הפנים של החבר, וידע להציג את הפרטים שלו מהרשת? איפה יש משטחים שאפשר להקרין עליהם?

מבחינת השימוש במרחב כשטח תצוגה: כנראה שלא כל אדם שאפגוש יסכים שאקרין עליו פרטים מהפייסבוק שלו, למשל. אני גם לא ארצה שכל אחד יראה את מה שאני מקרין, בוודאי אם זה מידע פרטי.

מבחינת ממשק המשתמש, האתגר נראה מרתק. כל משטח הופך, למעשה, לממשק משתמש. בין אם זאת היד שלי, ספר שאני מחזיק, קיר או החולצה של חבר. המכשיר צריך לזהות פעולות, בין אם הן לחיצות פשוטות, או מחוות מורכבות.

לכל פעולה שעושים עם החלק הפיזי של ממשק, חייב להיות משוב כדי שנרגיש שעשינו משהו. במקלדת למשל, אנחנו מרגישים את הקליק של הקליד. בעכבר אנחנו מרגישים את ההתנגדות של השולחן כשהעכבר זז עליו, את הקליק של הכפתורים וכו'. ב-sixthsense, כמו במסכי מגע רגילים או מגע מרובה (multi-touch), מאחר וכל משטח יכול להיות הממשק הפיזי, אין שום דרך שהוא ייתן לנו משוב פיזי. משוב קולי יכול להיות פתרון, אבל הוא בעייתי במקום ציבורי, אלא אם משתמשים באוזניה. הוא יצטרך, כנראה, לתת משוב חזותי, או רטט כלשהו מהמכשיר עצמו.

היד כמכשיר טלפון

המשטחים עליהם התצוגה מוקרנת עשויים להיות מגוונים, בצבע ובניגודיות (קונטרסט) שלהם, הממשק יצטרך להיות כזה שיעבוד בכל מצב, או לזהות את המשטח שהוא יכול לעבוד עליו, ולהתאים את עצמו אליו. למשל, אם יש שטח פנוי על הדף, להקרין את המידע והממשק עליו, ולסדר אותו כך שיהיה קריא, וגם שמיש. דוגמא יפה שעשו ב-sixthsense לשימוש ביד כמשטח הקרנה, הוא לחיוג טלפון – כמו בתמונה משמאל.

המחוות, כאן כמו בכל מכשיר שמשתמש במחוות, דורשות למידה, ויהיו, נראה, ייחודיות לכל מכשיר כזה. איך עושים מחוות כאלה שיהיו אינטואיטיביות? בסרטון ההדגמה של sixthsense יש דוגמא יפה לזה, במחווה לצילום תמונה: פשוט מסמנים באוויר מסגרת בעזרת ארבע אצבעות, והמכשיר מצלם. אולי התשובה היא בסטנדרט למחוות, שיהיה אחיד בכל המכשירים, כדי שלא נצטרך ללמוד את "שפת הסימנים" של כל מכשיר כזה שנרצה להשתמש בו? כנראה שעם יצרנים רבים, זה לא יקרה, לפחות לא בהתחלה. ייתכן שהתשובה היא ביכולת גבוהה של התאמה אישית, שהמשתמש יוכל ללמד את המכשיר את המחוות שהוא רוצה להשתמש בהן.

אתגר נוסף של המכשיר הוא נגישות (accessibility): איך אנשים עם בעיות מוטוריות ונכויות אחרות יוכלו להפעיל ממשק שמבוסס על מחוות מדוייקות עם הידיים? איך כבדי ראיה יוכלו לראות מידע שמוקרן על משטח מואר, כזה שגם לאנשים ללא בעיות ראיה לא נראה כל-כך ברור?

יש הרבה אתגרי תכנון ועיצוב למכשירים כאלה, ונראה שיש להם עוד כברת דרך ארוכה לעשות עד שנוכל לרכוש אותם. אבל האפשרויות שהם יעמידו בפנינו, מלהיבות כבר עכשיו…

]]> http://www.usable.co.il/archives/435/feed 4