זה קרה לכולנו. נכנסו לעשות משהו באתר של הבנק, באתר של קופת החולים, לקבל הצעת מחיר על ביטוח, להגיש קורות חיים ו… נתקלנו בקיר לבנים. לא הצלחנו לעשות את מה שרצינו לעשות, ולא הבנו במה חטאנו ובמה פשענו.
זאת ההזדמנות שלכם לספר על זה לחבר'ה, ולפרוק את התסכול. לקטר ולהרגיש קצת יותר טוב – הנה, הוצאתם את זה. אני עושה את זה כאן מדי פעם, ועכשיו אני מפנה את הבמה לכם.
תשבעו בכל היקר לכם שזה לא קרה לכם אף-פעם: מילאתם טופס באתר כלשהו, התכוונתם ללחוץ על "שלח" ולחצתם בטעות על "נקה טופס". אין פה שום דבר חדש, נילסן כבר דיבר על זה לפני 10 שנים. גם קארוליין ג'ארט, גברת טפסים, כתבה עליהם ב-2004, למרות שהיא באופן מוזר היתה סבורה שיועצי שמישות אוהבים את הממזרים האלה (NOT!). הכפתורים האלה מיותרים לחלוטין, וצריכים להיעלם מהעולם.
אז איך זה שעדיין מסתובבים חופשי טפסים עם כפתור "נקה"?
כן, אני מתכוון גם כאן, אצלנו. באתרים של רוב הגדולים.
לפני כמה חודשים כתבתי כאן על הכפתור ששווה 300 מיליון דולר, על חברה שלמדה עד כמה כואבות טעויות בממשק ה-checkout (תשלום על הזמנה), וכמה נעים בכיס כשמתקנים אותן. כתבתי גם על האתר של פסטיבל ישראל, שדרש ממני לזכור את הסיסמא שלי משנה שעברה כשבאתי לקנות כרטיסים, ואחרי שכבר הזנתי את פרטי האשראי שלי (!!!)
מסתבר שיש לא מעט חברות בארץ שעדיין לא מבינות שלקוח שיושב עם כרטיס אשראי ביד מול המסך לא ממש רוצה להירשם לשום דבר, לא רוצה ליצור קשר מתמשך עם האתר ולא מעוניין בשום מחוייבות אליו. הוא רוצה לשלם, לקבל אישור על התשלום ולהמשיך עם החיים שלו. האתר החדש של TicketNet עושה בדיוק את ההיפך.
המוסד לביטוח לאומי, על-פי הגדרתו "פועל לצמצום הפערים הכלכליים במדינת ישראל ומטרתו העיקרית היא להבטיח קיום בסיסי לאוכלוסיות הנזקקות". השכירים שבינינו נפגשים איתו, לצערם, בתלוש המשכורת; חולים, נכים, נפגעי תאונות, קשישים, מעוטי-יכולת, מובטלים ורבים אחרים נזקקים לשירותיו ואף תלויים בו.
כשמתכננים אתר אינטרנט, או כל מוצר אחר, השאלה הראשונה שנשאלת היא מי הולך להשתמש בו. ברור שקהל היעד של אתר הביטוח הלאומי הוא כל אחד ואחד מאזרחי המדינה. העובדה שמדובר בקהל רחב הופכת את תכנון האתר למאתגר ביותר; לכל אזרח יש יכולות שונות וצרכים שונים, ועל כולם צריך לענות אתר אחד. ביקור בביטוח הלאומי מגלה אתר עמוס, סבוך, ועם תכנים קשים להבנה – רחוק ממה שהייתם מצפים מאתר עם אוכלוסיית יעד כזו.
גילוי נאות 1: yes נתנו לי את מכשיר ה-יס מקס HD לחודשיים בחינם, כדי שאכתוב עליו פוסט. הם לא שילמו לי אגורה ולא דרשו שום דבר לגבי התכנים, מלבד שיכבדו את yes כחברה, גם אם הם שליליים.
גילוי נאות 2: אין לי כבלים או לוויין כבר 6 שנים, מבחירה חופשית.
גילוי נאות 3: אין לי טלוויזיית HD, אבל מערכת סאונד מעולה דווקא יש. ל-yes זה לא הפריע, גם לי לא.
המכשיר המפואר נמצא אצלי כבר כמעט חודש, במהלכו עברתי לגור עם בת-הזוג שלי שתחייה, ביליתי לראשונה עם החתולה שלי באשפוז וטרינרי, נגנב לי מקרר שליווה אותי 10 שנים, ועוד כהנה וכהנה אירועים אישיים שלא אלאה אותכם בהם. בין לבין, הצלחתי לבדוק גם את הצעצוע השחור והנוצץ, ואפילו ליהנות ממנו. היו לא מעט דברים בעייתיים, אבל בסך-הכל חוויית השימוש שלי היתה טובה.
לפני כמה שבועות כתבתי כאן על הכפתור ששווה 300 מיליון דולר – על איך ששינוי בטופס ההרשמה לאתר מסחר ברשת הניב גידול עצום במכירות. הנקודה העיקרית של מי ששינה את עיצוב הטופס היתה, שלקוחות שבאים לקנות לא מעוניינים להירשם לאתר ולבנות איתו מערכת יחסים. הם רוצים רק לקנות, גם במחיר של מילוי חוזר של פרטים אישיים.
כשקניתי השבוע כרטיסים לפסטיבל ישראל, נתקלתי באותה הטעות לזאת שהיתה בטופס ההוא (לפני שתוקן), רק שבפסטיבל ישראל עשו את הטעות בגדול. מה זה בגדול, בענק!
כשהולכים לקנות ספרים ברשת, מאבדים שני דברים חשובים שיש בחנות אמיתית: את היכולת לעבור בין כל הספרים עם העין, לבחור אחד שנראה מעניין, לקרוא בו קצת ורק אז לקנות; ואת המוכר או המוכרת שהם בדרך-כלל תולעי ספרים במובן הטוב של המילה, הם תמיד יודעים להמליץ על משהו טוב. באתרים מתקדמים בתחום, משתדלים לפצות על החסרונות האלה: חיפוש מהיר, דירוגי מבקרים, הצצה לעמודים הראשונים והאחרונים של הספר, קישורים לספרים דומים ועוד.
האתר של צומת ספרים הוא לא אתר סקסי או מתקדם במיוחד, היכולות שלו די מוגבלות בהשוואה לאתרי חנויות ספרים בחו"ל; אפשר להבין את זה בהתחשב בגודל השוק בארץ. עמוד הבית והעמוד של כל אחד מהספרים מאורגנים היטב עם שפע של מידע רלוונטי, אבל שאר העמודים באתר לא מסייעים מספיק בתהליך החיפוש וההזמנה.
לפעמים יש אתרים שגורמים לך לעצור ולהשתאות. יש כאלה שעושים לך את זה כי יש להם ממשק מקורי, או עיצוב מפתיע, יש כאלה שהם כל כך שימושיים שאתה אומר – איך לא חשבו על זה קודם, ויש כאלה… שאתה רוצה להשתמש בהם והם מאוד פשוטים, אבל יש בהם כל-כך הרבה בעיות שאתה חייב לעצור ולשאול – למה ככה?! או באנגלית הודית, why like this? נראה דוגמא של אתר כזה, ושבעה רעיונות לאיך לעשות את זה אחרת.
אורנג', כמו רוב החברות בעולם, רוצה למכור לכם משהו. בדיקה של דף הבית שלהם עושה רושם ש-Orange כל כך מתאמצים למכור, שהם שכחו לשאול את עצמם את השאלה הבסיסית שחייב לשאול עצמו כל מי שמתכנן אתר: למה מגיעים אנשים לאתר?
| הפודקאסט של פשוט. שימושי | |
| כל פרקי הפודקאסט | |
|
הפודקאסט ב-iTunes |
|
RSS של הפודקאסט בלבד |
| עדכונים בעזרת RSS (מה זה?) | |
|
|
RSS פוסטים (כולל פודקאסט) |
|
|
RSS של הפודקאסט בלבד |
|
RSS תגובות לפוסטים |
למדתי מדעי המחשב בבאר-שבע, תקשורת חזותית ב"חשיפה" של האוניברסיטה הפתוחה, ולומד עוד כל הזמן - לבד. עוסק בממשק משתמש ו