אחרי מעל 8 שנים שאני לקוח באורנג', הייתם מצפים שהם יגלו שברק דנין זה אדון, לא? מצורף למטה אימייל שקיבלתי מאורנג' היום.

להתאמה אישית לנמען יש ערך רב, בוודאי כשפונים ללקוח. ברור לנו שמחשב שלח את זה, אבל בשביל לדבר אל הג'נדר הנכון לא צריך לעבוד קשה, לא כמו למבחן טיורינג אמיתי.

כשזה ככה זה מרגיש כמו המכתבים המודפסים האלה שהיו שולחים אלינו פעם, ועדיין שולחים היום לפעמים. אתם יודעים, אלה עם ה"שומר מקום" בדמות קו תחתון שהשם שלכם כתוב עליו בעט ואחריו מודפס "היקר/ה". באינטרנט אפשר בעזרת שינוי קטן – "אדון דנין" במקום "אדון \ גברת דנין" לתת הרגשה הרבה יותר אנושית, כזו שדומה לשיחה בין אדם לאדם, לא בין אדם למחשב. אגב, אפשר גם לעשות את זה בדפוס.

קשה לי עם טעויות בעברית. אני יודע, זה לפעמים מעצבן כשאני מתקן אחרים, אבל זה הרגל משפחתי כזה, אינסטינקט, שקשה לוותר עליו. להורי היה חשוב להנחיל לנו הרגלי שפה טובים, וטפו טפו, אני חושב שדי הצליח להם. כשאני רואה טעויות בעברית בממשק זה מציק לי, וכשזה משולב עם טעויות בסיסיות בממשק, עם ספק בסדר-גודל של אורנג', אני משקיע וכותב על זה כמה מילים.

בסוף כל חודש אני מקבל מאורנג' חשבונית במייל. טוב, לא בדיוק חשבונית, קישור להורדת חשבונית. שירות די נוח ומאובטח, האמת. לוחצים על קישור ומקבלים קוד חד-פעמי ב-sms, מכניסים אותו לטופס ואז מתחיל ה-download:

הדבר הראשון שהפריע לי היתה הטעות בעברית: "הקלד את הקוד זיהוי חד פעמי". ראשית, לדעתי זה צריך להיות "חד-פעמי" (עם מקף אמצעי). שנית, כשמוסיפים ה' הידיעה לסמיכות לא מוסיפים אותה בהתחלה. לא "היום הולדת" אלא "יום ההולדת". זאת טעות נפוצה בדיבור, אבל שימוש בשפה נכונה בממשק זה עניין קדוש בעיני. זה לא אומר שצריך לכתוב ממשק עם שפה שדומה לזו של קרייני החדשות ברשת ב' (ראומה אלדר עם ר' מתגלגלת), אבל בטח צריך לעשות הגהה.

הטופס

בטופס יש רק שדה אחד, כפתור אחד והודעה אחת, ובכל זאת הצליחו להכניס בו לא מעט טעויות בסיסיות.

ראשית, השדה שבו צריך להקיש את הקוד כל-כך רחוק מהתווית שלו (זו עם הטעות בעברית), שאין ביניהם שום קשר. כתבתי כאן בעבר על עקרונות הגשטאלט, אבל למי שאין כוח לקרוא: אנחנו מקשרים בין אובייקטים כשהם קרובים אחד לשני. המיקום של השדה כל-כך רחוק לא מאפשר לנו להבין שהם קשורים.

שנית, ההודעה "הקוד נשלח בהצלחה" נראית כמו תגובה לתווית "הקלד את הקוד…", במקום אישור שהפעולה שמתוארת בראש הטופס בוצעה ("לצורך שמירה…"). שוב – גשטאלט. ההודעה מתייחסת למה שהיא נמצאת הכי קרוב אליו. אם ההודעה היתה מתחת לשתי השורות שבראש הטופס, ומרווחת מההמשך שלו, היינו מבינים מיד את ההקשר שלה.

בנוסף, ההודעה "הקוד נשלח בהצלחה" בשילוב עם האייקון של ה-V הירוק היא חיזוק מצויין: היא אומרת – אצלנו הכל בסדר. מה שחסר בה הוא מידע חשוב – להיכן הקוד נשלח.

דבר אחרון בקשר למסך הזה, ואני אפתיע ואגיד שוב – גשטאלט! (תנסו להגיד גשטאלט 3 פעמים במהירות, קורע מצחוק), כפתור ה"המשך" נמצא פחות או יותר במקום הכי רחוק שאפשר מהשדה שבו מזינים את הקוד. הוא אמנם כתום ומושך את העין בצורה חזקה, אבל למה שהמשתמש יצטרך לחפש אותו? אם הוא היה ליד השדה של הקוד למשתמש לא היה סיכוי לפספס אותו.

ההודעה ב-SMS מגיעה משולח שנקרא "Orange" והיא נראית ככה: "הקש מספר זה להמשך תהליך 999999". תקראו לי קטנוני, אבל אם באתר קוראים לזה "קוד חד-פעמי", לא כדאי גם ב-SMS לקרוא לזה ככה? זה היה מקל על הקישור בין השניים. עוד עניין, יכול להיות שאת החשבון מקבל מישהו שלא מחזיק בטלפון ביד כרגע. למשל – אב המשפחה מקבל אותו עבור הטלפון של הבת שלו, והבת לא בבית כרגע. מה היא תחשוב כשהיא תקבל את ההודעה?

אני מציע את העיצוב החדש הזה:

• העברתי את "הקוד נשלח בהצלחה" קרוב להודעה בראש הטופס. כך ברור שהם קשורים.
• שיניתי את ההודעה ל"קוד הזיהוי נשלח בהצלחה ל-…..", ומכאן והלאה הוא נקרא באופן עקבי "קוד זיהוי" ולא "מספר" ולא "הקוד זיהוי חד פעמי"
• החלפתי את התווית "הקלד את הקוד זיהוי חד פעמי" ב"הקלד את קוד הזיהוי". זו ההנעה לפעולה ש
• הצמדתי את השדה של קוד הזיהוי לתווית שלו.
• העברתי את כפתור ה"המשך" אל מתחת לשדה הקוד, והצרתי אותו מעט (סתם בשביל האסתטיקה).

את ה-SMS הייתי משנה ל"הקלד קוד זיהוי זה להמשך התהליך באתר אורנג': 999999". כך השם הוא "קוד זיהוי" כמו בטופס, וגם ברור למי שקיבל את ההודעה שקורה משהו עם הקו שלו באתר אורנג'.

נשמע הגיוני?

מה דעתכם על השינוי הזה? הייתם משנים עוד דברים כאן? כרגיל, אשמח לשמוע את דעתכם.

כשמקלידים מידע בטופס, נדרשים לא פעם להכניס מספרים בתבנית מסויימת: מספר טלפון חייב קידומת, כרטיסי אשראי צריך לפעמים להפריד לקבוצות של 4 ולפעמים לא, תאריכים צריך להכניס עם קו נטוי אבל לפעמים עם נקודה וכן הלאה.

"תבנית סלחנית", באנגלית forgiving format, הוא עקרון עיצוב פשוט, שאומר: תנו למשתמשים להקליד מה שהם רוצים, ונסו להסתדר לבד עם מה שהם נתנו. תסלחו להם על טעויות קטנות, אם אפשר. מכאן השם – תבנית סלחנית.

דברים קטנים אבל מעצבנים

הכותרת הזו היא השם של מערכון משעשע של דודו טופז ז"ל, מאותה תוכנית שהיה בה מערכון "משה והאורנג'דה" המפורסם, פליטת פה. אח, אח, שנות ה-80. בטפסים יש שפע של דברים קטנים ומעצבנים, ותבנית סלחנית עוזרות להתגבר על חלק מהם.

הנה דוגמה לתבנית לא סלחנית מתוך המערכת flex הישראלית לניהול חשבונות:

flex. לא סולחת ולא שוכחת.

למקרה שלא הבנתם את הודעת השגיאה, הייתי צריך להקליד כאן 11/03/2010 ולא 11/3/2010. ברור, לא? כמה היה עולה לתכנת שדה שיודע להבין גם 11/3/2010 ולא רק 11/03/2010? שלא לדבר על 11-3-10 או 11.3.10. במקרה של flex הטעות חמורה אפילו יותר, כי יש כאן מקום להזנת תאריך, אבל אי אפשר לבחור מלוח שנה כמקובל בשדות תאריך. כך שכל מי שרוצה להזין תאריך לעשות את זה לפי איך שהמתכנת של השדה הזה הסכים לקבל תאריכים – his way or the highway.

בקצה השני של הסקלה: Google Maps. אפשר להזין שם של מקום בכל צורה שהיא, והוא ינסה להבין מה הכוונה. שם של מקום הוא הרבה יותר מסובך מתאריך, וכדי להבין אותו כראוי נדרשים הרבה יותר משאבי פיתוח. שימו לב שכתבתי יורשלים ולא ירושלים, ועדיין קיבלתי תוצאה.

גם טדי קולק ז"ל היה מסתדר עם המפות של גוגל, יוּרשלים

תאריכים סלחניים

ב-Outlook יש דוגמה מצויינת לתבנית סלחנית לתאריך. אם אני רוצה לקבוע פגישה ליום רביעי הקרוב, אני יכול להשתמש בתאריך מובנה:

• 17-3-2010
• 17/3/2010
• 17.03.2010

אני יכול להשתמש בתאריך מקוצר:

• 17/3
• 17

וגם ביום:

• Wednesday
• Wed

אפשר גם ברביעי הבא:

• Wed Week
• Wed W

וכן הלאה. כמה זה מסובך לתכנן ולתכנת את זה? לא מאוד. וזה יכול לעבוד בכל שדה תאריך.

ב-Google Calendar לקחו את זה עוד צעד, ונתנו לקבוע את כל פרטי הפגישה דרך שדה טקסט אחד. הם גם נותנים, כמובן, לכתוב קיצורים ולהשתמש בתבניות וניסוחים שונים. שני הניסוחים האלה יעבדו וייצרו את אותה הפגישה:

• Dinner with John tonight at 19:00
• Dinner at 19:00 with John
• 7pm dinner with John

הוספה מהירה בלוח השנה של גוגל

עמודי נחיתה סולחים בקלות

בטפסים שמופיעים בעמודי נחיתה (landing pages) יהיה בדרך-כלל שימוש נרחב בתבנית סלחנית. עמודי נחיתה הם כאלה שמגיעים אליהם כשמקליקים על באנרים פרסומיים ולפעמים גם מתוצאות חיפוש בגוגל. דיברתי עליהם כאן בפודקאסט לפני כמה שבועות עם תמיר, אתם יכולים להקשיב.

הסיבה שטפסים בעמודי נחיתה ישתמשו בדרך-כלל בתבנית סלחנית היא די ברורה: המטרה שלהם היא לאסוף מידע מהמשתמשים שהגיעו אליהם. הם לא רוצים לשים שום מכשול בפני המשתמשים בתהליך מסירת המידע, ולכן יעשו הכל כדי שהזנת המידע תעבור חלק. הנה למשל דוגמה מפרסומת:

טופס בעמוד נחיתה שאוכל הכל (כמעט)

תאמינו או לא, אבל הטופס קיבל את התוכן הזה כתקין. אני לא יודע אם הייתי הולך כל-כך רחוק, מספר הטלפון פה הוא שגוי באופן ברור, אבל מצד שני – חלק התוכנה שבודק את תקינות השדות לא יכול לדעת, אולי המשתמש הזין אימייל תקין וקשקש משהו סתם בטלפון כי הוא לא רוצה שייפנו אליו באמצעות הטלפון?

במקרה שלמעלה הפרסומת היא לדירת יוקרה; פרטים על מתעניינים רלוונטיים (leads) שווים הרבה כסף, ובשביל להגיע אליהם מוכנים גם להשקיע בסינון אנושי של פרטי הפונים הלא-רלוונטיים. לכן הבחירה של המתכנת או המעצב כאן, לקבל את הטלפון הזה כתקין, היא נכונה בעיני.

לבחור קידומת טלפון מרשימה? למה?

יש עמודי נחיתה שעושים את זה פחות טוב:

למה צריך לבחור את הקידומת מרשימה?

למה להכריח את המשתמש לעבור לעכבר (או להשתמש בקיצור מקלדת – למי שידוע) כדי לפתוח את הרשימה, לבחור את הקידומת הנכונה ואז להשלים את שאר המספר בהקלדה. הרי הרבה יותר קל ואינטואיטיבי לנו פשוט להקליד את 10 הספרות של הטלפון שלנו, אולי עם – מפריד או סוגריים, ולהמשיך הלאה. נראה שמי שתכנן את הטופס הזה פשוט העתיק מאיזה מקום אחר שגם עשה כזה, בלי לחשוב על מי שישתמש בזה.

בכלל, לבחור קידומת טלפון מרשימה זה רעיון גרוע, אל תעשו את זה. אפשר תמיד לבדוק אם הקידומת של הטלפון תקינה אחרי ההקלדה.

ולמה הפרוייקט הוא טקסט חופשי? דווקא כאן היה נכון לתת לבחור ולא טקסט החופשי. הדף שהטופס מופיע בו מציג כמה פרויקטים, אין שום סיבה לבחון את הבנת הנקרא של המשתמשים…

תבנית סלחנית – דפוס עיצוב

הזכרתי כאן דפוסי עיצוב, Design Patterns, לא פעם בעבר. אפשר לשמוע על הנושא בפודקאסט על דפוסי עיצוב שבו שוחחתי עם רן לירון. "תבנית סלחנית" הוא דפוס עיצוב חשוב, ואפשר למצוא עוד דוגמאות שלו באתרי דפוסי העיצוב השונים:

• ב-Quince
• ב-UI-Patterns
• ב-Designing Interfaces (האתר של הספר)
• ב-UXI עוד אין, אבל יהיה בקרוב… ויש שם גם כמה דפוסי עיצוב אחרים.

זה קרה לכולנו. נכנסו לעשות משהו באתר של הבנק, באתר של קופת החולים, לקבל הצעת מחיר על ביטוח, להגיש קורות חיים ו… נתקלנו בקיר לבנים. לא הצלחנו לעשות את מה שרצינו לעשות, ולא הבנו במה חטאנו ובמה פשענו.

קוּטֶרָפְּיָה = קיטוּר + תרפיה

זאת ההזדמנות שלכם לספר על זה לחבר'ה, ולפרוק את התסכול. לקטר ולהרגיש קצת יותר טוב – הנה, הוצאתם את זה. אני עושה את זה כאן מדי פעם, ועכשיו אני מפנה את הבמה לכם.

איך מקטרים?

זה קל – מוסיפים תגובה כאן למטה. אם יש לכם צילומי מסך מפלילים, תשלחו אותם אלי ל-barak@usable.co.il, ואוסיף אותם כאן. זה חייב להיות ישראלי, רק משהו שאתם חוויתם, והקיטור חייב להיות אמיתי - תסבירו למה זה כל-כך תסכל אתכם, ומה עשיתם כדי להתגבר על המכשול שהאתר או המערכת הציבו בפניכם.

קדימה. הבמה שלכם.

תודה ליוסי על ההשראה.

האתרים שלכם

גיל: אתר התשלומים של הביטוח הלאומי

האתר

1. אתר כשר: "סגור בשבת…."
2. לא מדברים עם שועלים: "עובד רק באינטרנט אקספלורר"
3. התעלמות מסטנדרטים: "לא אחת כי אם שתי קאפצות במהלך העלאת טופס לתשלום"
4. שימוש בחלונות מודאליים: "פותח חלון נפרד לתשלום, בסוף תהליך התשלום חוזר לעמוד הראשי בחלון הנפרד"

נופר: רשות המיסים בישראל

"אני בעצמי מתעסקת בתחום האינטרנט, עיצוב, בנייה וכו'. אני מחשיבה עצמי למשתמשת מתקדמת, ורק יכולה לתהות מה מרגישים אנשים אחרים עם פחות נסיון בתחום."

האתר

1. לא מדברים עם שועלים: "המון באגים אלא אם גולשים עם אקספלודר וגם אז זה רחוק ממושלם."
   

   איך מכניסים מספר תיק פה?

2. PDF במקום דפי אינטרנט רגילים: "האתר כבד, עמוס וגדוש ב-PDFים מעיקים."
3. אין חיפוש: "למרות כמות המידע המפלצתית שיש באתר, אין בו אפשרות חיפוש. צריך פשוט לסרוק את כל המידע לבד ולקוות לטוב."
4. ארכיטקטורת מידע לקויה: "מיון המידע והטפסים עשוי באופן מוזר שנשגב מבינתי. לפעמים אני מוצאת עצמי מחפשת טופס כלשהו דקות ארוכות (במקרה הטוב) וגם אז לא בטוחה שמצאתי את הטופס הנכון, כי אין הסברים מפורטים."
5. התעלמות מסטנדרטים: "הלוגו הוא לא לינק לדף הבית (ובכלל איך חוזרים לדף הבית?)."

תשבעו בכל היקר לכם שזה לא קרה לכם אף-פעם: מילאתם טופס באתר כלשהו, התכוונתם ללחוץ על "שלח" ולחצתם בטעות על "נקה טופס". אין פה שום דבר חדש, נילסן כבר דיבר על זה לפני 10 שנים. גם קארוליין ג'ארט, גברת טפסים, כתבה עליהם ב-2004, למרות שהיא באופן מוזר היתה סבורה שיועצי שמישות אוהבים את הממזרים האלה (NOT!). הכפתורים האלה מיותרים לחלוטין, וצריכים להיעלם מהעולם.

אז איך זה שעדיין מסתובבים חופשי טפסים עם כפתור "נקה"?

כן, אני מתכוון גם כאן, אצלנו. באתרים של רוב הגדולים.

מאיפה בא ה"נקה" הזה?

כשהמציאו את סטנדרט ה-HTML 2.0 הכניסו פנימה את סוג הכפתור הזה – RESET. אפשר לכלול אותו בכל טופס בלי מאמץ, זה דורש רק שורה אחת של קוד, והופ – קיבלנו כפתור פלאים שיודע למחוק את כל התוכן בטופס. אבל למה זה טוב? מתי באמת צריך למחוק את כל התוכן בטופס? הסיכוי למחוק משהו בטעות הרבה יותר גדול מאשר שמישהו יצטרך למחוק את כל מה שכתב.

עוד כפתור = עוד עבודה

בארי שוורץ מדבר בשיחה מצויינת ב-TED על פרדוקס הבחירה (רוצו לראות אם עוד לא עשיתם את זה). ככל שיש לנו יותר בחירה, כך יותר קשה לנו. כשאנחנו צריכים לבחור בין כפתור "שלח" לבין כפתור "נקה", אנחנו צריכים להשקיע מאמץ בפענוח של מידע – מה כתוב עליהם? מה הפעולה שאני רוצה לעשות עכשיו?

הנה דוגמה מאלפת מבית NRG – זה מהטופס של "המייל האדום".

NRG הגדילו לעשות והוסיפו לנו גם כפתור "נקה" וגם כפתור "סגור". זה הופך את שליחת המייל האדום לסוג של מבחן אינטליגנציה, או לפחות מבחן עומס קוגניטיבי וקשב. אם אתם לא מרוכזים, לא תשלחו לנו סקופים, מה תגידו על זה? כמובן שלחיצה על "סגור" או "נקה" לא נותנת התראה לפני שאנחנו מאבדים את כל מה שכתבנו.

חוץ מעניין כפתור ה"נקה", אגב, יש פה עוד כמה חוקי שמישות חשובים שנשברו:

• בחירת הקידומת נמצאת הרחק הרחק ממספר הטלפון
• תיבת מספר הטלפון ענקית ביחס לכמות התוכן שאנחנו צריכים להזין בה (אבל זה יושב יפה מבחינה גראפית, לכאורה – הכל באותו רוחב).
• בקישור שפותח את החלון כתוב "המייל האדום" עם אייקון של מעטפה, אבל בראש החלון הכותרת היא "סקופ מייל" ואין זכר למעטפה.
• הטופס מופיע בחלון דפדפן חדש, במקום להשתמש בחלון על גבי אותו דף (כזה שיש לו צבע אפור חצי-שקוף ברקע) כמקובל היום.

עוד דוגמאות מהנוף המקומי

בפניקס הישראלי מתנוסס לו כפתור "נקה" גדול וגאה בתחתית טופס יצירת הקשר. אין שום התראה לפני שהכל נמחק. אופס!

בקופת חולים מאוחדת יש החלטה עיצובית עקבית: בכל הטפסים יש כפתורי "נקה" ו"שלח" אחד ליד השני.

בכללית יש מסלול אקספרס (ככה נקרא הדף) שמוביל ישירות לכפתור ה"נקה טופס".

ב-gov.il (גידי, מה קורה?), בטופס יצירת קשר – כן, ניחשתם נכון.

בבית החולים רמב"ם עוזרים לנו עם אייקון של X שמציין ניקוי, ואייקון של חץ (שממש קשה לראות, אם כי הוא מאוד אלגנטי) שמציין "שלח":

באגד אפשר למלא 16 שדות כשפונים למחלקת "פניות הציבור", ואז למחוק את כולם בלחיצת כפתור קלה אחת.

בשירות הלקוחות של תנובה התמונה די דומה, אבל רק למי שגולש ב-Internet Explorer. זה ברור למה – שועל אש זה בשרי, תנובה זה חלבי:

כמה דוגמאות טובות יותר

בישרוטל, בטופס "יצירת קשר", הפעולה "נקה טופס" אמנם מופיעה, אבל לפחות עם קו תחתון, ולא ככפתור. היה כדאי לקחת את זה עוד צעד, ופשוט להעיף את "נקה טופס" מכאן. עוד בעיה – הכפתור נמצא גם רחוק מאוד משאר הטופס (תלחצו כדי לראות).

בהרשמה לאימייל של ynet המצב הרבה יותר טוב. אין "נקה טופס", יש רק "ביטול" וגם הוא מוצג כקישור.

מה שפחות מוצלח הוא שהוא נמצא הרחק הרחק מכפתור ה"הרשם >". אם כבר שמים קישור לביטול (מה שלא ממש הכרחי כאן כי אפשר פשוט לסגור את החלון), עדיף שהוא יהיה במקום שאפשר גם לראות אותו. אחרת למה הוא שם?

בביטוח הלאומי יש בכל הטפסים רק כפתור "שלח". מצויין!

בשטראוס גם הקפידו לשים רק כפתור "שלח", וגם שמו אותו במקום מצויין – בפינה השמאלית למטה של הטופס.

אז מה עושים?

• קודם כל, מוותרים על כפתור ה"נקה". פשוט לא שמים כזה.
  
• אם יש פעולות שרוצים להציג בנוסף לפעולה הראשית, כמו למשל "בטל" או "סגור", להציג אותם כקישורים ולא ככפתורים. כך הם ימשכו פחות תשומת לב מאשר הכפתור הראשי כי הם יקבלו פחות משקל ויזואלי, וכך גם יבלבלו פחות את המשתמש האומלל.
• אם הכפתורים או הקישורים הנוספים גורמים לאובדן מידע (כמו, למשל, ההודעה שהרגע הוקלדה בטופס), לשאול את המשתמש לפני שמוחקים - "אתה בטוח שאתה רוצה למחוק את כל מה שכתבת?" – יש סיכוי טוב שהתשובה תהיה לא. ברוב המקרים עדיף לא להציג כפתורים כאלה מלכתחילה.

לפני כמה חודשים כתבתי כאן על הכפתור ששווה 300 מיליון דולר, על חברה שלמדה עד כמה כואבות טעויות בממשק ה-checkout (תשלום על הזמנה), וכמה נעים בכיס כשמתקנים אותן. כתבתי גם על האתר של פסטיבל ישראל, שדרש ממני לזכור את הסיסמא שלי משנה שעברה כשבאתי לקנות כרטיסים, ואחרי שכבר הזנתי את פרטי האשראי שלי (!!!)

מסתבר שיש לא מעט חברות בארץ שעדיין לא מבינות שלקוח שיושב עם כרטיס אשראי ביד מול המסך לא ממש רוצה להירשם לשום דבר, לא רוצה ליצור קשר מתמשך עם האתר ולא מעוניין בשום מחוייבות אליו. הוא רוצה לשלם, לקבל אישור על התשלום ולהמשיך עם החיים שלו. האתר החדש של TicketNet עושה בדיוק את ההיפך.

שיחה דימיונית בקופת הקולנוע

תארו לעצמכם שאתם הולכים לקולנוע, ומגיעים לקופה. דמיינו את השיחה הבאה:

- שלום, אנחנו רוצים שני כרטיסים ל"לחנך את ג'ני"

- תעודת זהות בבקשה.

- !?!?!?!

- אני מצטערת, בלי תעודת זהות אנחנו לא מאפשרים לרכוש כרטיסים.

- אי אפשר סתם לשלם לכם?

- לא.

- אופפפפפפפ…. טוב, הנה תעודת הזהות שלי

- טוב, עכשיו תגיד לי מה האימייל שלך, הטלפון, תן לי סיסמא, תן לי עוד פעם סיסמא, תסכים לתנאים של התקנון ואני אצור לך ארנק.

- !?!??! מה?

- תגיד לי מה האימייל שלך, הטלפון, תן לי סיסמא, תן לי עוד פעם סיסמא, תסכים לתנאים של התקנון ואני אצור לך ארנק.

- כן, שמעתי בפעם הראשונה, אבל מה הקטע של הארנק?

- אני חושבת שהסברתי את עצמי מצויין. אתה צריך שאגיד לך שוב?

- טוב, בסדר. הנה הפרטים (…), עכשיו אפשר לשלם?

- אבל אתה מסכים לתקנון?

- מה כתוב בתקנון?

- אתה יכול לקרוא. הנה, יש פה חוברת, תקרא.

- אבל יש לי עוד דברים לעשות בחיים! אי אפשר בלי? מה כתוב שם?

- תקרא בתקנון.

- נו טוב, אני מסכים. אפשר כבר את הכרטיסים?

- לא, קודם פרטי אשראי בבקשה. או שאולי תרצה שנתחיל מהתחלה?

- למה שאני ארצה להתחיל מהתחלה?

- סתם, חשבתי.

- !?!?!?!? הנה פרטי האשראי שלי.

- הנה הכרטיסים, תהנו מהסרט!

אותה שיחה, באתר TicketNet

התהליך ב-TicketNet זהה לחלוטין למה שתיארתי.

1. מגיעים לעמוד של הסרט, ובוחרים שעה

2. מזדהים בעזרת תעודת זהות

שימו לב למטה לכפתור "תזכורת סיסמא" שמופיע פה למרות שאין פה בכלל אפשרות לסיסמא. תראו גם את הלשונית "פרטי אמצעי תשלום" שלחיצה עליה לא עושה שום דבר (אני יודע כי ניסיתי נואשות ללחוץ עליה).

אני לא יודע מה איתכם, אבל כשאני נותן את מספר תעודת הזהות שלי אני מרגיע ערום. אפשר להשיג הרבה מידע עלינו דרך מספר תעודת הזהות. קצת מוזר להרגיש ככה כשאנחנו בסך-הכל רוצים לשלם. לא? וזה הדבר הראשון שמבקשים מאיתנו?

3. פרטים ליצירת קשר, סיסמא, ודוא"ל זבל

שימו לב שאף אחד לא מסביר מה זה "יצירת ארנק". כאילו שזה הדבר הכי ברור בעולם.

ודרך אגב, ההסכמה לתקנון גם תשלח לכם ספאם. זה כתוב בתקנון. אני קורא לאנשי טיקטנט להתעורר, אנחנו ב-2009, יש חוק להגנה מפני ספאם, וגם אם הוא מאפשר להסתיר את העובדה שיישלח ספאם עמוק בתוך התקנון, כשההרשמה היא חלק מתהליך רכישה, זה ממש לא לעניין.

הנה הקטע מתוך התקנון של טיקטנט:

"לתשומת ליבך: הרשמתך לאתר מהווה הסכמה להצטרפות לרשימת הדיוור של האתר, לרבות לצורכי משלוח הודעות בגין מבצעים והנחות באתר. שופמיינד בע"מ מכבדת את פרטיותך ולפיכך אם אינך מעוניין לקבל הודעות על מבצעים והנחות מהאתר, תוכל לציין זאת במקום המיועד לכך במסגרת הודעות דואר אלקטרוני שתקבל בהקשר זה מהאתר על מבצעים והנחות באתר."

כן, הבנתם נכון, עד שתקבלו את דוא"ל הזבל הראשון, לא תוכלו לבטל את הרישום שלכם ברשימת התפוצה. אין שום מקום לבטל את הרישום באתר. זו כבר עבירה על החוק, אם אני מבין נכון את הפרשנות של עו"ד אביב אילון ב-ynet. הוא כותב ספציפית על מקרה כזה: "על המפרסם לאפשר ביטול ההסכמה בכל שלב."

ממש עושה חשק לקנות, נכון?

4. משלמים והולכים. או שאולי נחזור להתחלה?

אפילו כאן הצליחו בטיקטנט לירות לעצמם ברגליים. המשתמש עבר את כל המשוכות עד פה. אז עכשיו הדבר הנכון להציע לו הוא … החלפת משתמש??? לחיצה על הכפתור הזה תוביל אתכם חזרה לתחילת התהליך. למה להכשיל את הקונה האומלל ולגרום לטיקטנט, אולי, לאבד קונה? מה הסיכוי שמישהו באמת נזכר בנקודה הזאת שהוא בעצם מישהו אחר?

המלצות

רוצים שיותר אנשים יקנו באתרים שלכם? אני ממליץ על הכללים הבאים:

1. בקשו מהקונים רק את המידע שאתם חייבים לקבל בשביל לבצע את הפעולה.אחרי שקיבלתם את פרטי האשראי וסיימתם את העיסקה, בקשו מהם מידע נוסף – אם הוא נחוץ לכם. כך לא תעצרו אנשים מלשלם לכם.
2. רוצים שאנשים ירשמו לאתר כדי שלא יצטרכו להזין את הפרטים שוב בפעם הבאה? רעיון יפה, אבל עם כל הכבוד, התשלום שלהם יותר חשוב. תנו להם אפשרות, אחרי שהם משלמים, לתת אימייל (אם עוד לא נתנו) וסיסמא. בוודאי שלא תעודת זהות (אישי מדי!) וגם לא שם משתמש. גם ככה בקושי זוכרים את הסיסמא.
3. אותו משתמש חזר לאתר בשביל לקנות שוב? אם הוא זוכר את הסיסמא, או שנרשם אי-פעם, תְפָדַל, שיכניס את הפרטים וייכנס. אבל תנו לו גם את האפשרות להזין את כל המידע שלו שוב. רק שישלם. באותו פוסט על הכפתור ששווה 300 מיליון הזכרתי ש-75% מהמבקרים באותו אתר שמתואר בפוסט לא חזרו לקנות אחרי "שחזור סיסמא" שנשלח באימייל. 75%! אתם באמת רוצים להפסיד את כל הכסף הזה?
4. 

   אישור תקנון וספאם ב-iLimudim

   אתם מחייבים את המשתמש להירשם לרשימת התפוצה כחלק מתהליך הרכישה? זה כנראה חוקי במקרים מסויימים, אבל לא ממש נעים. לפחות תגידו את זה בצורה ישירה, כמו שעשו באתר iLimudim.

בהצלחה!

המוסד לביטוח לאומי, על-פי הגדרתו "פועל לצמצום הפערים הכלכליים במדינת ישראל ומטרתו העיקרית היא להבטיח קיום בסיסי לאוכלוסיות הנזקקות". השכירים שבינינו נפגשים איתו, לצערם, בתלוש המשכורת; חולים, נכים, נפגעי תאונות, קשישים, מעוטי-יכולת, מובטלים ורבים אחרים נזקקים לשירותיו ואף תלויים בו.

כשמתכננים אתר אינטרנט, או כל מוצר אחר, השאלה הראשונה שנשאלת היא מי הולך להשתמש בו. ברור שקהל היעד של אתר הביטוח הלאומי הוא כל אחד ואחד מאזרחי המדינה. העובדה שמדובר בקהל רחב הופכת את תכנון האתר למאתגר ביותר; לכל אזרח יש יכולות שונות וצרכים שונים, ועל כולם צריך לענות אתר אחד. ביקור בביטוח הלאומי מגלה אתר עמוס, סבוך, ועם תכנים קשים להבנה – רחוק ממה שהייתם מצפים מאתר עם אוכלוסיית יעד כזו.

גירסא מקוצרת של הפוסט התפרסמה היום ב-Ynet, והוא מובא פה בגירסתו המלאה ("גירסת הבמאי").

עמוד הבית: יורים לכל הכיוונים

בתחום עיצוב המוצר מדברים רבות על החשיבות של פשטות. אפשר לראות את ההצלחה המסחררת של ה-iPod של חברת אפל כדוגמא מצויינת לוויתורים בעיצוב המוצר. אין לו הרבה יכולות, ובכל זאת הוא השתלט על שוק נגני ה-MP3 במהירות מסחררת.

אנטואן דה סנט אקזופרי, מי שכתב את "הנסיך הקטן", ניסח את זה יפה:

"נראה ששלמות אינה מושגת כשאין יותר מה להוסיף, אלא כשאין יותר מה להסיר".

בעמוד הבית של המוסד לביטוח לאומי נראה שיש דווקא הרבה מה להסיר.

כשמתכננים אתר, ועמוד בית בפרט, אחת ההתלבטויות הקשות היא איך לארגן את המידע, איך לחלק את הדפים לקבוצות שיהיו הגיוניות ובעלות משמעות לקהל היעד. תחום העיסוק הזה נקרא ארכיטקטורת מידע. אחת השאלות שפעמים רבות נבדקת כשמאפיינים את עמוד הבית היא האם לחלק אותו לפי משימות (מה המבקר רוצה לעשות או לדעת), או לפי קבוצות בקהל היעד (לאיזה קבוצה משתייך המבקר).

בעמוד הבית של הביטוח הלאומי החליטו לא להחליט, והלכו על שתי האפשרויות: גם לפי משימה, וגם לפי קבוצות בקהל היעד:

מעצבי העמוד השכילו לתכנן אותו כך שעיני המבקר יימשכו קודם כל ל"איתך מלידה ועד זקנה" – חלוקה לפי משימות. הם עשו זאת תוך שימוש בכלי עיצוב מוכרים שמגיעים מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, עקרונות הגשטאלט. אבל משום מה, הם החליטו שזה לא מספיק, ושמו גם "מידע לקהל יעד" – הגיל השלישי, מוגבלים, נשים, עובדים וילדים. בנוסף, פעולות נפוצות מופיעות מימין למעלה: "שירות אישי" (לא עבד בזמן הבדיקה), "פנו אלינו", "אתר התשלומים" ו"טפסים ואישורים".

חלק מכם בוודאי שואלים, "אז מה?", והתשובה – מושג הפשטות וההגדרה של דה סנט אקזופרי. ככל שהאתר פשוט ועקבי יותר, קל יותר לאתר בו מידע. במקום "איתך מלידה ועד זקנה" היה אפשר להוסיף עוד נושאים תחת "איתך מלידה ועד זקנה", למשל – "העסקת עובד במשק בית" ("עוזרת"), או "לימודים",או שאפשר היה פשוט לא להוסיף כלום ולקבל עיצוב נקי יותר.

את מי משרת המידע לקהל יעד? מי יחפש מידע לפי "עובדים" או "נשים"? עובדות שהתפטרו כנראה ירצו לדעת מה קורה כשמפסיקים לעבוד, וילחצו על "הפסקת עבודה" או על "שינוי מעמד" ולא על "עובדים" או "נשים". אמהות לעתיד שירצו לדעת על חופשת הלידה, ילחצו כנראה על "הריון ולידה", שהוא ספציפי למה שהן מחפשות. כמובן שאת ההשערות האלה צריך לאמת במבחן משתמשים, אבל קל לנחש שכותרת שמשקפת במדוייק את המשימה שנמצאת כרגע בראשו של המבקר באתר, תמשוך אותו יותר להקליק מאשר כותרת כללית.

אפשר לראות צורת התמודדות אחרת עם מידע בכמות גדולה באתר המודעות הענק CraigList. האתר לא יפהפה, רחוק מזה, אבל האינדקס שבעמוד הראשי מסייע למצוא מידע בסריקה מהירה.

ניווט שטח

עמוד הבית של הביטוח הלאומי עמוס לעייפה באמצעי ניווט. מעל ל-50% משטח העמוד מוקדש להם (מסומן בירוק), באדום סימנתי חדשות ופרסומות (כולן לשירותים או פעילויות של המוסד), ובכחול מידע כללי. כלי הניווט נמצאים ב-5 איזורים שונים: באנר עליון, מיני-בר ימני, בר שמאלי, מרכז העמוד ותחתית העמוד, כשכל איזור מאורגן אחרת. הצלחתי לספור בכולם ביחד כ-60 קישורים. אז איך מוצאים את מה שרוצים? איפה מחפשים?

בנוסף, עיצובו של עמוד הבית די מיושן. הוא מותאם למסכים של 800×60 פיקסלים, למרות שבינואר 2009 96% ממשתמשי האינטרנט בכל העולם כבר עברו ל-1024×768 או יותר. אפשר גם לדבר על האסטתיקה שלו, למשל על השימוש בפונט דמוי כתב יד לכותרת הראשית. פונט כתב-היד משדר משהו חופשי, אישי, כייפי, שלא מתאים ולא קשור למוסד ממשלתי כזה.

השימוש הרב שנעשה בתמונות ממאגרי צילומים בחו"ל מקטין את האמינות של האתר ואת החיבור שלו לארץ. העובדה שכל המצולמים בעמוד הראשי ובאתר בכלל הם בהירי-עור, לא מוסיפה למוסד הרבה כבוד.

המובטל יגאל

הפסקת עבודה או עבודות בכביש?

כדי לבדוק את המענה שנותן האתר לאזרחים, ניקח אזרח דמיוני, יגאל, שפוטר לא מזמן כחלק מגל פיטורים במפעל שבו עבד. יגאל נכנס לאתר הביטוח הלאומי כדי למצוא מידע על דמי האבטלה – האם הם מגיעים לו, וכמה. בעמוד הראשי הוא מאתר מייד את "הפסקת עבודה", שנשמע קשור לאבטלה, למרות שהוא נראה כמו תמרור של עבודות בכביש.

למזלו של יגאל הוא לא משתמש בדפדפן Firefox, כמוני. זה מה שאני קיבלתי:

אחוז המשתמשים בדפדפנים שאינם Internet Explorer הולך ועולה בכל העולם, וגם בישראל. ההתעלמות מהמגמה הזו מזניחה משתמשי Windows רבים, שלא לדבר על גישה ממכשירים ניידים, מחשבי מקינטוש ואחרים. יגאל משתמש ב-Internet Explorer, ולכן הוא רואה מסך מוצלח יותר, אבל עדיין בעייתי:

הטקסט צפוף, ואין הפרדה בין נושאים. לא ברור למה. אנחנו סורקים רשימות בצורה הרבה יותר יעילה כשהן מוצגות כרשימות אנכיות, פריט מתחת לפריט, ולא אופקיות – פריט לצד פריט. זה קורה בגלל שהעין יכולה לעבור כך בקו אנכי פשוט על ההתחלה של כל פריט ברשימה. ברשימה אופקית העין צריכה להתאמץ כדי לאתר את ההתחלה של כל הפריטים ברשימה, אחרי "," או ";" במקרה הזה, מה שמקשה על סריקה מהירה.

למשל, תחת "מחלת ילד/בן זוג", מופיע:
"דמי לידה – תשלום בעד הארכת חופשת הלידה, פיצול חופשת הלידה – בעקבות לידה רב-עוברית או אשפוז;ילד נכה;הבטחת הכנסה;שירותים מיוחדים לנכים;נכות;שיקום מקצועי;"

היה בקלות אפשר להציג את אותו הדבר כרשימה:

• דמי לידה – תשלום בעד הארכת חופשת הלידה, פיצול חופשת הלידה – בעקבות לידה רב-עוברית או אשפוז;
• ילד נכה
• הבטחת הכנסה
• שירותים מיוחדים לנכים
• נכות
• שיקום מקצועי

כך או כך, יגאל מצליח למצוא די בקלות את "אבטלה" תחת "פיטורין/התפטרות".

יצאת זכאי?

יגאל רוצה לברר האם הוא זכאי לדמי אבטלה, וכמה כסף מגיע לו. החלק המרכזי של הדף מאורגן היטב. הוא מחולק לקוביות עם כותרות ברורות ומדוייקות: "אופן הגשת התביעה", "המסמכים שעליך לצרף לתביעה לדמי אבטלה", וכן הלאה. יגאל מוצא מיד את הקוביה של "תנאי הזכאות" בין שאר הקוביות בדף.

יגאל מקליק על "תקופת אכשרה" כדי להבין במה מדובר, ומקבל את ההסבר המלומד הבא:

" קודם לאבטלתך היית מבוטח בביטוח אבטלה פרק הזמן הנדרש בחוק (גם אם אינו רצוף), ושולמו בעדך דמי ביטוח אבטלה. לעובד בשכר חודשי – 360 הימים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים שקדמו לתחילת תקופת האבטלה, לעובד בשכר יומי 300 ימים בתוך 540 הימים שקדמו לתחילת תקופת האבטלה."

הבנתם? מה, לא? גם יגאל לא. מה הסיכוי שאדם מן הישוב יבין את ההגדרה הזו? זוגתי שתחיה, עו"ד במקצועה, דווקא הבינה. יש אומנם הרבה עורכי דין בארץ, אבל אחרי הכל, הם עדיין אחוז קטן מהאוכלוסיה.

יגאל מחפש עוד מידע על תנאי הזכאות. המיקום הלא שגרתי של הקישור "מידע נוסף", בצד שמאל למעלה ולא בסוף הטקסט כמו באתרי תוכן אחרים, מקשה עליו מעט למצוא אותו. לבסוף הוא מצליח וממשיך.

בעמוד הבא יש מידע מפורט. יש גם פירוט מדוקדק של הציטוט שהבאתי כאן קודם, שלא נשמע הרבה יותר ברור. האם אין ברירה אחרת? אי אפשר היה לשאול את יגאל מה מספר תעודת הזהות שלו, לשאול כמה שאלות פשוטות, ואז לתת לו תשובה ישירה לשאלת הזכאות? נראה שהביטוח הלאומי מנסה להערים קשיים על יגאל, ועל כולנו.

כסף כסף תרדוף

התשובה לשאלה של המובטל יגאל "כמה כסף מגיע לי" היא מורכבת הרבה יותר. הנה הטבלה שמסבירה:

ואם לא הבנתם, יש גם טבלה עם דוגמא לחישוב:

בנסיון אחרון, יגאל לוחץ על "מחשבונים" בראש הדף, בתקווה למצוא כלי שיעזור לו בחישוב, אבל מקבל רק כמה מחשבונים לא רלוונטיים, והבטחה עמומה: "אנו מתכוונים להוסיף מחשבונים בנושאים נוספים במשך הזמן". מתי? במשך הזמן!

יגאל, מצידו, מוותר על השימוש באתר בשלב הזה. הוא הולך ללשכת האבטלה, ומקווה לטוב. באותו איזור יש עמוד נוסף, קל הרבה יותר להבנה, עם אותו מידע על קצבה. חבל שהוא לא מחליף את העמודים האחרים שהבאתי כאן, או לפחות מקושר אליהם.

עדכון 4/8/2009: מסתבר שיש מחשבון דמי אבטלה באתר שנוסף אחרי כתיבת הפוסט – או זה, או שאני צריך לדבר דחוף עם האופטיקאי שלי. המחשבון דרש ממני להכניס מידע על המשכורת ב-3 החודשים האחרונים, ואז על עוד חודש, ואז על עוד חודש, ואז על עוד חודש, ובסוף נתן לי את הסכום שאני זכאי לו. מוזר, אבל עובד.

ניקוד

מראה כללי: פטריוטי בכחול לבן, נעים לעין וברור ברובו. עמוד הבית עמוס מאוד.

התמצאות וניווט: מערכת הניווט עמוסה, מפוזרת ולא עקבית. בדפים הפנימיים מופיעה מערכת ניווט שונה לגמרי מזו של העמוד הראשי. מערכת החיפוש, הזמינה מהעמוד הראשי, נותנת מענה רלוונטי בדרך-כלל.

עזרה והסברים: באתר יש מידע רב ומפורט, אך אין מספיק עזרה למי שמנסה להבין את התקנות המורכבות של הביטוח הלאומי.

תמיכה בדפדפנים השונים: התמיכה היא כמעט באופן מוחלט ב-Internet Explorer בלבד. אפילו באתר התשלומים, המקום הראשון שהייתי מצפה שיותאם גם לדפדפנים אחרים (עניין תועלתני-כלכלי גרידא), מציין במפורש: "האתר תומך בדפדפן אקספלורר בלבד".

שמישות: הניווט המורכב ועמוד הבית העמוס מקשים מאוד בתחום הזה. מן הראוי היה לעשות עמוד בית פשוט וברור יותר. בצד החיובי, ראוי לציין את הארגון של הדפים הפנימיים של האתר.

עיצוב: עושה שימוש רב בצילומים ממאגרי תמונות, של אנשים שלא נראים כל-כך ישראליים. אפשר להסיק מהתמונות שהאתר בעיקר פונה לאירופאים בריאים ומאושרים – ממש לא פוליטקלי קורקט, ומאכזב בישראל של 2009.

סיכום

האתר של המוסד לביטוח לאומי משרת את כל אזרחי המדינה. הוא מכיל מידע רב, ואתגר ארגון המידע שניצב בפניו, הוא לא פשוט. רבים מהחוקים והתקנות שאותם המידע באתר אמור להעביר מורכבים גם הם. קשה לומר שההתמודדות של האתר עם האתגרים הללו משביעת רצון. בעמוד הראשי, איזור ה"איתך מלידה ועד זקנה" הוא מוצלח, אבל מלווה בעומס רב של אמצעי ניווט שונים מסביבו. העמודים שהאיזור מוביל אליהם לא מספיק ברורים. בעמודים הפנימיים שמעבר להם, העוסקים בנושא ספציפי (כמו אבטלה), המידע בדרך-כלל מאורגן היטב ועונה על שאלות רבות ובצורה ברורה, אבל הוא טקסטואלי בעיקרו. היה אפשר לעשות שימוש מושכל יותר ביכולות שמספק האינטרנט, כמו מחשבונים מתקדמים, אשפים ועוד, כדי לסייע למבוטחים להבין את זכויותיהם, ובמיוחד בנושא מרכזי כל-כך בימים אלה – דמי האבטלה. לפעמים נדמה שנעשה מאמץ מכוון ליצור מידע לא מובן, או לפחות לא נעשה מאמץ להפוך אותו לקל לעיכול.

איזור שלם שלא יכולתי לבדוק הוא "שירות אישי", כי הוא מחייב קבלת סיסמא במשרדי הביטוח הלאומי, ולשמחתי אני לא מבקר בהם – בינתיים.

גילוי נאות 1: yes נתנו לי את מכשיר ה-יס מקס HD לחודשיים בחינם, כדי שאכתוב עליו פוסט. הם לא שילמו לי אגורה ולא דרשו שום דבר לגבי התכנים, מלבד שיכבדו את yes כחברה, גם אם הם שליליים.

גילוי נאות 2: אין לי כבלים או לוויין כבר 6 שנים, מבחירה חופשית.

גילוי נאות 3: אין לי טלוויזיית HD, אבל מערכת סאונד מעולה דווקא יש. ל-yes זה לא הפריע, גם לי לא.

המכשיר המפואר נמצא אצלי כבר כמעט חודש, במהלכו עברתי לגור עם בת-הזוג שלי שתחייה, ביליתי לראשונה עם החתולה שלי באשפוז וטרינרי, נגנב לי מקרר שליווה אותי 10 שנים, ועוד כהנה וכהנה אירועים אישיים שלא אלאה אותכם בהם. בין לבין, הצלחתי לבדוק גם את הצעצוע השחור והנוצץ, ואפילו ליהנות ממנו. היו לא מעט דברים בעייתיים, אבל בסך-הכל חוויית השימוש שלי היתה טובה.

על המכשיר ועל הפוסט

ה-yes Max HD הוא המכשיר החדש של חברת yes. הוא מאפשר לראות את ערוצי ה-High Definition (בקיצור HD) של החברה. למי שלא מכיר, זה אומר תמונה באיכות גבוהה, יותר מזו של DVD, בערוצי ה-HD המיוחדים, וסאונד דיגיטלי איכותי בערוצים האלה. אפשר גם להקליט בו תוכניות, כמו מכשיר ה-Max הקודם של יס. בכך הוא סוגר פער משמעותי שהיה ל-yes מול דרישות הקהל. עד שהגיע המכשיר החדש, יכלו הלקוחות ב-yes לבחור – או הקלטה או HD, אבל לא את שניהם.

כשפנו אלי מ-yes לכתוב על חוויית המשתמש, קודם כל הוחמאתי, הבלוג שלי קיים פחות מחצי שנה ותמיד נחמד לגלות שהוא מושך תשומת לב. שמחתי שהעובדה שאין לי ניסיון קודם עם מכשירים של yes או HOT מהשנים האחרונות לא הפריעה להם, כמו גם העובדה שאין לי מסך HD. היא גם לא צריכה להפריע, כי אני סוקר את חוויית המשתמש, ולא את איכות התמונה, הסאונד או הפרמטרים הטכניים של המכשיר. את זה יש כבר אחרים שעשו. גם על התכנים לא אכתוב.

מידע על תוכניות

הממירים/מקלטים של היום, בכבלים ובלוויין, מספקים מידע עשיר על לוח התוכניות. מידע זה משחק תפקיד מרכזי בשימוש במכשיר: הוא אלקטרוני, זמין בכל עת, והוא מופיע כחלק ממערכת הצפייה עצמה – על גבי מסך הטלוויזיה.

מידע בזמן דפדוף בין ערוצים

כשאנחנו עוברים בין ערוצים אנחנו בדרך-כלל עושים את זה כדי להגיע לערוץ מסויים שאנחנו לא זוכרים את המספר שלו, או סתם מזפזפים כדי למצוא משהו מעניין לראות. המידע שמוצג על המסך אמור להיות מספיק כדי לענות על שתי השאלות האלה, ולעשות את זה בצורה ברורה. במשימות האלה אפשר לראות שהמכשיר החדש של yes עושה עבודה מצויינת.

הדברים הטובים

• החלוקה הצבעונית לאיזורים ונושאים שונים ברורה.
• הצבעים קונטרסטיים ומאפשרים קריאה נוחה. עם האייקונים הייתי צריך להתאמץ מעט, אבל הם שוליים בחשיבות שלהם.
• שם התוכנית והערוץ נמצאים במקום הראוי להם – בראש ההיררכיה החזותית.
• הקישור בין סרגל הכלים לכפתורים שעל השלט ברור לאחר זמן שימוש קצר.
• ה-Progress Bar נותן אינדיקציה ברורה למיקום הנוכחי בתוכנית.
• הפרסומת צנועה, והיא לתכנים של yes. על האיכות של התכנים אפשר להתווכח… זוהאן הוא מהסרטים שמעלים את השאלה, how low can you go – אבל רק עד שרואים את ברונו, ומבינים שיש עוד הרבה לאן לרדת.

הדברים הפחות טובים

• כדי לראות מידע מלא על התוכנית צריך ללחוץ על כפתור ה +. לשם ההשוואה, למטה יש צילום מסך מתוך מכשיר ה-HD של SKY. היה אפשר להסתיר מעט מהתמונה כדי לסייע למשתמש שרוצה לדפדף בין הערוצים ולתת לו יותר מידע.
• כדי לראות את התוכניות הבאות צריך לדפדף עם החצים. שוב – הדוגמא של Sky מראה שאפשר גם אחרת.

מדריך התוכניות

את מדריך התוכניות של yes אפשר לראות בצורות שונות: לפי סוגי תוכן (סרטים, סדרות וכו'), רק ערוצים מועדפים, או את כל הערוצים. חוויית השימוש של לוח השידורים לא הייתה גרועה. היא הייתה ממש בסדר, די דומה למה שזכרתי ממכשירים אחרים שנתקלתי בהם בעבר. אבל היא ממש לא מה שהייתי מצפה ממכשיר שממצב את עצמו בחזית הטכנולוגיה בשנת 2009.

לך חפש

אין שום יכולת חיפוש טקסטואלי. פשוט אין. יש הכנה לחיפוש טקסטואלי – על כפתורי המספרים בשלט יש אותיות כמו במכשירי טלפון, אבל אין בהן שום שימוש, וחבל. רוצים למצוא את "אבודים"? אתם צריכים לברר מראש באיזה ערוץ התוכנית משודרת, ופחות או יותר באיזו שעה ובאיזה יום. למה לא להוסיף תיבת חיפוש? המידע כבר טעון במכשיר, רק צריך להפעיל חיפוש.

יש ל-yes מערכת שנקראת yes online שעשוייה לתת את היכולת הזו, ניסיתי להיכנס אך מהשירות נמסר שהם לא יכולים לאפשר לי להיכנס כי אין להם את פרטי האשראי שלי (ראו גילוי נאות 1 למעלה).

ניווט לילה

הניווט בתוך רשימת התוכניות לכאורה פשוט: החיצים למעלה ולמטה עוברים בין ערוצים, וימינה ושמאלה בין תוכניות. אבל מה שנראה אינטואיטיבי בהתחלה, הופך למשימה מעייפת בהמשך. מסתבר שהחצים לא עוברים בין תוכניות. הלוגיקה שלהם היא כזו:

• אם יש תוכנית לעבור אליה בכיוון של החץ שנלחץ, עבור אליה.
• אם אין תוכנית כזו, עבור שעה קדימה.
  

אני משער שכוונת המעצבים היתה שתוכל להתבונן גם בתוכניות שבערוצים האחרים באותו הזמן. אם כרגע נבחרה תחילת הסרט "צ'אק ולארי", וחץ שמאלה יעביר אותנו ישר ל"זוהאן" שאחריו, לא נשים לב ל"ג'ק וג'יל" ו"יומן החתונה" בערוץ yes1 שמתחתיו.

הקליקו על החץ הלבן כדי לחוות את הניווט ברשימת התוכניות. לא רואים את החץ הלבן? נסו לצפות בפוסט דרך האתר.

ההחלטה העיצובית הזו מתעלמת משני דברים חשובים:

1. מוטיבציה: כשמשתמש מטייל בין תוכניות בערוץ בודד, הוא כנראה מחפש משהוא ספציפי בערוץ הזה. למשל, סרט או סדרה לצפות בהם או להקליט בהמשך היום או השבוע.
   
2. מגבלות פיזיות: מערכת הראייה שלנו לא מאפשרת לנו לקרוא כמה שורות בו זמנית. אם אנחנו מתבוננים בשורה כדי לאתר בה מידע, נוכל לכל היותר לקלוט במקביל את השורה שמייד מתחתיה, אבל לא יותר מזה. כל מה שרחוק מהשורה שאנחנו קוראים הופך לכתם מטושטש.

חוק וסדר

הסדר והארגון עובדים טוב במסך של מדריך התוכניות. רוב המסך נתפס על-ידי לוח המשדרים; כותרת בצד ימין למעלה; מיתוג בצד שמאל; סרגל כלים כמו בזמן צפיה בערוץ; מידע על התוכנית שנבחרה מצד שמאל למטה, עם אותם אייקונים מוכרים; מצד ימין למטה מסך מוקטן של התוכנית שצופים בה כרגע, והסאונד ברקע גם של אותה התוכנית. בין לוח התוכניות למידע על התוכנית הנוכחית יש בר שמראה את מצב הזכרון של המכשיר – על כך בהמשך.

קל להתמצא במסך הזה. הצבעים שלו עקביים עם שאר הממשק והם קונטרסטיים וקריאים, גודל הטקסט סביר, סרגל הכלים נראה דומה לזה שבמידע על תוכנית. נוח וקל.

היה חסר לי כאן דבר אחד - סימון של התוכנית בה אני צופה כרגע. הדרך היחידה שגיליתי למצוא מה היא, היא לצאת מהמדריך, ולהיכנס אליו שוב. אז התוכנית שנבחרת בברירת המחדל היא זו שאני צופה בה כעת.

הקלטת תוכניות

בחירת תוכניות להקלטה

אני מוכרח להגיד שהיכולת לבחור תוכניות מלוח המשדרים ולסמן אותן להקלטה היא נהדרת בעיני. חלפו הימים הנוראיים שבהם נאלצנו לתכנת את הוידאו שיקליט בשעה מסויימת, וכמובן לא לשכוח לכוון את הממיר לערוץ הנכון ביום של ההקלטה. גם אם עשית את הכל נכון, תמיד משהו השתבש – היתה הפסקת חשמל שמחקה את תוכנית ההקלטה, הקלטת היתה מוגנת מפני כתיבה, הכלב אכל את השלט, ועוד ועוד. ב-yes Max HD זה עובד מצויין, וזה קל לשימוש. פשוט עוברים על מדריך התוכניות, ולוחצים על הכפתור עם העיגול האדום של ההקלטה, כפי שמצויין בסרגל הכלים, וזהו – התוכנית מסומנת להקלטה.

גם סדרות אפשר להקליט בקלות. מצאת פרק אחד של הסדרה, לחיצת כפתור אחת, וכל הפרקים של הסדרה מעכשיו והלאה יוקלטו באופן אוטומטי. תענוג!

ביטול הקלטה

לבטל הקלטה של תוכנית זה כבר פחות פשוט. ציפיתי שכפתור ההקלטה יהיה toggle, כלומר, אם לחצתי עליו כדי להקליט, לחיצה נוספת עליו תבטל את ההקלטה – אבל זה לא כך. עד כמה שהצלחתי לגלות, הדרך היחידה לבטל הקלטה היא ללכת לרשימת התוכניות להקלטה ולבטל. מסורבל.

רשימת התוכניות המוקלטות

התוכניות המוקלטות מוצגות ברשימה ארוכה, יחד עם זמן ההקלטה והערוץ ממנו התוכנית הוקלטה. גם כאן, כמו בלוח התוכניות, חסרה יכולת חיפוש. חשבתי שהפעולה "מיון" תעזור למצוא תוכניות ספציפיות, אבל מסתבר ש"מיון" הוא למעשה "סינון". הכותרת פשוט שגויה. הוא מאפשר לבחור לראות רק סדרות, רק תוכניות שמוקלטות כרגע, רק תוכניות שנצפו וכו'.ב-yes Max HD יש שטח אחסון גדול מאוד, כדי לאפשר הקלטה של כמה שעות טובות של תכני HD. בשטח הגדול הזה אפשר גם להקליט הרבה מאוד תוכניות רגילות. העובדה שאי אפשר לחפש או למיין ברשימת ההקלטות, במיוחד במכשיר ה-HD, היא בעיני פספוס אמיתי.

מה כוונת המשורר? אישור מחיקה

כשמנסים למחוק תוכנית בודדת, צריכים לאשר את המחיקה:

אתם יודעים להגיד בוודאות איפה נבחר "כן, המשך" ואיפה נבחר "לא, חזור אחורה"? לי זה לקח כמה שניות טובות, וגם אז לא הייתי לגמרי בטוח. הסיבה לבלבול ברורה – אם היו פה 3 אפשרויות, היה אפשר להבין בזריזות מי מהן מסומנת, אבל אין, יש רק 2. היה בקלות אפשר לפתור את הבעיה הזו על-ידי הוספה של חיצים >> ליד הפעולה שנבחרה.

השלט החדש. שחור, נוצץ וסקסי. בסדר, בסדר, שחור ונוצץ!

סיכום

המכשיר החדש של yes, ה-yes Max HD, בהחלט מספק את הסחורה, בהסתייגות מסויימת. התמונה באיכות מעולה - עד כמה שיכולתי לראות בטלוויזיה האנכרוניסטית שלי; הסאונד מצויין - Dolby Digital בסראונד חד וברור ובחיבור אופטי דיגיטלי. חוויית המשתמש מוצלחת ברובה, עם לא מעט בעיות קטנות, ובעיה משמעותית אחת: אין חיפוש, לא במדריך התוכניות ולא בין התוכניות המוקלטות. עם כמות הערוצים וההקלטות האדירה שעומדות בפני המשתמש במכשיר, חיפוש הוא כבר לא בגדר מותרות, הוא הכרחי. במדריך התוכניות הניווט מגושם, ועם שינויים קלים היה יכול להיות הרבה יותר נוח.

לפני כמה שבועות כתבתי כאן על הכפתור ששווה 300 מיליון דולר – על איך ששינוי בטופס ההרשמה לאתר מסחר ברשת הניב גידול עצום במכירות. הנקודה העיקרית של מי ששינה את עיצוב הטופס היתה, שלקוחות שבאים לקנות לא מעוניינים להירשם לאתר ולבנות איתו מערכת יחסים. הם רוצים רק לקנות, גם במחיר של מילוי חוזר של פרטים אישיים.

כשקניתי השבוע כרטיסים לפסטיבל ישראל, נתקלתי באותה הטעות לזאת שהיתה בטופס ההוא (לפני שתוקן), רק שבפסטיבל ישראל עשו את הטעות בגדול. מה זה בגדול, בענק!

כמה מילים על הפסטיבל

זה כבר כמה שנים שאני הולך למופעים בפסטיבל ישראל. מעבר למופעים עצמם, שרבים מהם מצויינים (אזכיר את "העיקר זה הרומנטיקה" הוותיק – יוני רכטר וחברים, ואת "דבקה פנטזיה" הנפלא שהייתי בו בשנה שעברה), יש גם אווירה נהדרת וכל מיני הופעות חינמיות כיפיות מחוץ לאולמות של תאטרון ירושלים.

בפסטיבל יש הרבה מופעי רחוב מצויינים

קונים כרטיסים לפסטיבל

גם השנה החלטתי לקנות כרטיסים. ישבתי עם זוגתי ובחרנו ביחד מופעים ומושבים. תהליך בחירת הכרטיסים היה די מוצלח, אגב, אבל ספק אם הייתי מצליח להשלים אותו בלי החוברת המודפסת שנשלחה לי בדואר: אתר המידע של הפסטיבל די קשה ולא נוח לשימוש, ולעתים גם לא מאוד אסתטי.

אחרי שסיימתי עם בחירת הכרטיסים קיבלתי את מסך עגלת הקניות (זה לא המופע שבו בחרתי, אגב):

לחיצה על השלמת ההזמנה מביא למסך שבו מזינים פרטים אישיים.

יש במסך הזה אפשרות להזין כתובת אימייל וסיסמה, שהתעלמתי ממנה. לא זכרתי שקניתי דרך האתר ב-2008, ובכל מקרה – זה היה פסטיבל 2008, ועכשיו זה פסטיבל 2009, לא חשבתי שהפרטים שלי נשמרו, ולא רציתי להתחיל להתעסק עם האמייל. נראה היה שאפשר בזריזות להקיש את כל הפרטים שדרושים, וזה בדיוק מה שעשיתי.

שימו לב שאם עוקבים אחרי המסלול שהטופס מתווה (המסלול להשלמת הטופס – כתבתי עליו פה בפוסט קודם) מגיעים בקו ישר לכפתור "ניקוי", ולא ל"השלמת ההזמנה". היה רצוי להפוך את הסדר שלהם כדי לא להכשיל את המשתמשים בטופס, שפעמים רבות לוחצים פשוט על הכפתור הראשון שהעין רצה אליו, ולא קוראים בכלל מה כתוב עליו.

אחרי לחיצה על "השלמת ההזמנה" מגיעים למסך להזנת פרטי אשראי. הזנתי את הפרטים:

שימו לב, שבשלב הזה יש בידי האתר את כל הפרטים כדי לבצע את העסקה, כולל פרטי אשראי! אמנם רק 365 ש"ח, אבל עדיין עסקה (אותו הדבר קורה גם בעסקאות גדולות יותר, כמובן).

לוחצים על אישור, ומה מקבלים? אכזבה! מסך שגיאה:

מסתבר שלאתר שפסטיבל ישראל יותר חשוב שתכנסו לחשבון שלכם בצורה מסודרת, ולא תשלמו להם סתם ככה כמו פראי-אדם, מאשר לקחת מכם כסף. אז מה אם הפסטיבל קורה רק פעם בשנה – בבקשה לזכור את הסיסמה, או לבקש אותה כשאתם באים לקנות. מה זה, קרקס? זה פסטיבל תרבותי פה! כנראה שהכסף על הכרטיסים לא הולך למעצבי האתר…

בשביל להגיע ללינק "שכחתי סיסמה" ממסך השגיאה הזה, צריך לחזור לבד למסך של הפרטים האישיים, אין שום לינק אליו. תסתדרו לבד. אם כבר בוחרים לאלץ את המשתמשים להכנס לחשבון שלהם, כפי שנעשה כאן, היה אפשר כבר בנקודה הזאת (מסך השגיאה) לשלוח סיסמה בדואר אוטומטית, לתת למשתמש הודעה מתאימה ולאפשר לו להזין את הסיסמה שנשלחה בתוך חלון השגיאה עצמו.

הטעות הזאת לא עולה לפסטיבל 300 מיליון דולר, אני בטוח. סביר להניח שמי שכבר הצליח להזמין מהאתר, ימצא איפה ללחוץ "שכחתי סיסמה", ייכנס לחשבון ויזמין בכל מקרה. זה לא כאילו יש לו אלטרנטיבות, לפחות ברשת, זה האתר היחיד לכרטיסים לפסטיבל. אבל אולי כשיגיע להזמין בטלפון או במשרד כרטיסים (כי הוא לא הצליח באתר) לא יזכור את כל המופעים שמצא באתר, ויזמין פחות? וכמה כסף שווה התסכול שלו מהתהליך?

בכל מקרה, זאת דוגמא מצויינת לעיצוב שגוי שמונחה, כפי הנראה, משיקולי התוכנה (שדורשת לא ליצור שני חשבונות לאותה כתובת אימייל) ולא משיקולי חוויית השימוש באתר. מי שמבקר באתר הזה רוצה רק לשלם ולקבל אישור על הרכישה באימייל, ולא אכפת לו בכלל מהחשבון שלו באתר "פסטיבל ישראל". כל עוד הוא מקבל את הכרטיסים שלו, כל השאר לא חשוב.

אגב, את הכרטיסים עצמם, לפסטיבל ישראל 2009, אפשר לקבל רק בדואר או בקופה (ולא באימייל או באתר, למשל).

טיפים והמלצות

• אל תאלצו את המשתמשים להירשם לאתר שלכם כדי לקנות ממנו (או לכל פעולה אחרת) – המבקרים באתר רוצים רק לקבל את השירות שהוא מספק, ולא לבנות איתו קשר ארוך-טווח.
• תשתדלו לתת למשתמש אפשרות להזין את הפרטים הנחוצים ולהשלים את הפעולה, גם בלי להירשם לאתר.
• הרשמה לאתר נתפסת אצל רבים כנתינת פתח לאתר לשלוח דואר זבל (spam), ואף אחד לא מעוניין בזה. אם אתם מוכרחים לבצע רישום של המשתמש, הבהירו מוקדם ככל האפשר שלא תשתמשו בפרטים שלו לשליחת דואר זבל.
• לעוד טיפים בנושא הזה ועל עיצוב טפסים בכלל, בסדרת הפוסטים על עיצוב טפסים.

כשהולכים לקנות ספרים ברשת, מאבדים שני דברים חשובים שיש בחנות אמיתית: את היכולת לעבור בין כל הספרים עם העין, לבחור אחד שנראה מעניין, לקרוא בו קצת ורק אז לקנות; ואת המוכר או המוכרת שהם בדרך-כלל תולעי ספרים במובן הטוב של המילה, הם תמיד יודעים להמליץ על משהו טוב. באתרים מתקדמים בתחום, משתדלים לפצות על החסרונות האלה: חיפוש מהיר, דירוגי מבקרים, הצצה לעמודים הראשונים והאחרונים של הספר, קישורים לספרים דומים ועוד.

האתר של צומת ספרים הוא לא אתר סקסי או מתקדם במיוחד, היכולות שלו די מוגבלות בהשוואה לאתרי חנויות ספרים בחו"ל; אפשר להבין את זה בהתחשב בגודל השוק בארץ. עמוד הבית והעמוד של כל אחד מהספרים מאורגנים היטב עם שפע של מידע רלוונטי, אבל שאר העמודים באתר לא מסייעים מספיק בתהליך החיפוש וההזמנה.

פורסם לראשונה ב-Ynet במדור ביקורשת, 7.4.2009.

איך מכניסים חמישה פילים לחיפושית פולקסווגן?

העמוד הראשי של האתר לא מבזבז אף פיקסל, כולו מלא בתוכן. הוא אולי צפוף, אבל מאורגן בצורה נוחה וברורה. שני ספרים מומלצים בכל אחת מהקטגוריות הראשיות (ספרות, עיון, אנגלית, ילדים, נוער, בישול, וכו') מופיעים כאן, ואפשר גם להגיע בקלות לספרים נוספים בכל אחת מהקטגוריות. התקציר של כל ספר מופיע כבר בעמוד הראשי – וזה מצויין.

לכתובת האתר (booknetshop.co.il) אין שום קשר לשם החברה, והיא גם לא מופיעה בעמוד הראשי. אבל חיפוש של "צומת ספרים" בגוגל מוצא אותו מייד. אומנם כשיש מנוע חיפוש טוב לא צריך לזכור כתובות, אבל היה ראוי לבחור שם שאיכשהו קשור לשם המותג. הפביקון של האתר, צ' כחול על רקע צהוב, מזכיר סימון של רכוש צבאי, ובוודאי שלא מקושר עם המותג של צומת ספרים למי שמכיר את החנויות שמחוץ לרשת.

רכוש צה"ל?

התינוק שלעולם לא יגיע

אם יש משהו שהטריד את מנוחתי באתר, זו הפרסומת עם התינוק בצד שמאל. נעזוב לרגע את זה שהווידאו שם מקרטע וקופץ, ואת זה שהזחילה האינסופית הזאת מזכירה את הסצינה המזעזעת מטריינספוטינג שבה התינוק הולך על התקרה. התנועה בפרסומת הזאת פשוט מושכת את תשומת הלב, ומפריעה לנו לקרוא. והיא מופיעה בכל דפי האתר. נסו למצוא פרסומות עם אנימציה באתרים כמו Amazon או BarnesAndNoble, ולא תמצאו, חוץ אולי מהעמוד הראשי. אנימציה מפריעה לנו  להתרכז בקריאה (כתבתי על זה פה בפוסט על קשב), פעילות די חיונית באתר שמוכר ספרים, לא?

אפשר לחלק את הקונים באתר לשני סוגים עיקריים: כאלה שיודעים בדיוק, או כמעט בדיוק, איזה ספר הם רוצים ("מאה שנים של בדידות של מרקס" או "החדש של פול אוסטר") וכאלה שלא יודעים ("ספר טוב לעוגיות ולחמים" או "מותחן חזק שאי אפשר להניח").

מבקרים שיודעים בדיוק איזה ספר הם רוצים

אחד היתרונות הגדולים באתר ספרים לעומת חנות בקניון, הוא יכולת החיפוש, והיא עוזרת בעיקר לקונים שיודעים בדיוק מה הם רוצים ("החדש של פול אוסטר"). המיקום של תיבת החיפוש בפינה הימנית למעלה הוא אידיאלי, והיא מאוד בולטת בעיצוב של הדף. כאן נגמרת ההצלחה של החיפוש באתר, מכמה סיבות:

1. חייבים לבחור לפי מה לחפש – "שם ספר", "שם מחבר", או "בכל בוקנט" (בוקנט, להזכירכם, הוא שם האתר). כולם רגילים, בזכות גוגל, להכניס רק את מילות החיפוש. שהמחשב ישבור את הראש למה היתה הכוונה. רק אחרי שחיפשתי את פול אוסטר ולא מצאתי כלום, ראיתי שצריך לבחור במה מחפשים. ברירת המחדל היא "שם ספר". חיפוש "בכל בוקנט" לא החזיר כלום. היה נחמד אם האפשרות הזאת היתה עובדת, ואם היא היתה גם ברירת המחדל.

2. החיפוש עובד רק עם טקסט מדוייק. אם תכניסו "לדעת אשה" במקום "לדעת אישה", לא תמצאו את הספר של עמוס עוז.

תוצאות חיפוש

3. תוצאות החיפוש מחזירות רשימה ארוכה של ספרים, בלי שום דירוג, קטעים מהספר או מהכריכה – כלום. אין אפשרות למיין (למשל לפי שנת הוצאה), והספרים מופיעים בסדר שנראה אקראי. התמונה של הכריכה מאוד קטנה. חייבים להכנס לדף של הספר כדי לגלות אם זה מה שחיפשנו או לא, ואם זה לא – לחזור חזרה לעמוד התוצאות, וחוזר חלילה. הנה התוצאות של החיפוש "פול אוסטר".

מבקרים שלא יודעים איזה ספר הם רוצים

עבור הקונים מהסוג השני, שלא יודעים בדיוק מה הם רוצים ("ספר טוב לעוגיות ולחמים") הדף הראשי מאוד עוזר. יש מבחר של ספרים עם תקצירים לפי קטגוריות, רשימת קטגוריות בצד – אידיאלי. היה נחמד לקבל המלצות של קוראים כבר בדף הבית, או את רשימת הספרים הנמכרים ביותר – אבל גם מה שיש יכול היה להספיק.

אבל… כשנכנסים לאחת הקטגוריות, שוב מקבלים רשימה ארוכה של ספרים כמו בחיפוש, ולך תדע אם הספר מעניין אותך. היה אפשר בקלות לארגן את הדף כמו את העמוד הראשי, או אפילו להשאיר אותו כרשימה, ולהוסיף תיאור קצר מתחת לשם הספר, אולי גם ביקורת אקראית של קורא (יש כאלה לא מעט באתר), ולעזור לקונה למצוא ספר שיתאים לו.

אפשר לשלם?

עגלת הקניות

סל הקניות די סטנדרטי: רשימת הספרים והמחירים שלהם. למטה, מתכנני האתר הוסיפו מידע חשוב, את עלות המשלוח, בטבלה שנראית כאילו לקחו אותה מתקנות מס ההכנסה או הביטוח הלאומי. אבל נעזוב לרגע את זה שהטבלה לא מעוצבת כמו שאר האתר. כבר בחרתי ספרים, הם מופיעים פה למעלה, הייתי מצפה לקבל רק את האפשרויות הרלוונטיות למחיר של הספרים שבחרתי; באתר מוצגים כל המחירים, גם כאלה שלא רלוונטיים. בנוסף, הארגון בטבלה הרחבה מקשה מאוד על הקריאה.

טופס ההזמנה

במסך הבא מגיעים לטופס ארוך מאוד (התמונה משמאל) שצריך להזין בו שפע של מידע, הכל במסך אחד, מכתובת ועד אשראי. יש היום שפע של דוגמאות לאתרי מסחר אלקטרוני ברשת, אין שום תירוץ לדף אחד ארוך ש"טוב לכולם" (הוא לא). למשל, לקוחות קיימים צריכים רק להזין את המשתמש והסיסמה, חדשים צריכים להזין הכל. לקוחות מחו"ל צריכים להזין שם מדינה ולא יכולים לבחור סוג משלוח.

אין שום סיוע למי שלא מנוסים בהזמנה ברשת. למשל, למה צריך להזין "סיסמה" ו"אימות סיסמה"? כתבתי כאן כבר על כתיבת הסברים ועזרה בטפסים; בטופס הזה אין שום עזרה, פרט להערה על כתובת האימייל. משתמשים שזו הזמנתם הראשונה ברשת יצטרכו, כנראה, עזרה מ"מומחה המחשבים" שלהם.

מחיר המשלוח לא ברור. אפשר לבחור במשלוח לחו"ל, אבל אין שום מקום להזין את שם המדינה שרוצים לשלוח אליה. אם בוחרים במשלוח מהיר שעולה כסף, המחיר הכולל של ההזמנה לא מתעדכן. נו, קחו מחשבון ותחשבו לבד. חובבני.

כרטיס ניקוד

מראה כללי: פשוט וברור. משדר היטב את המותג, למעט הפביקון (ה-צ הכחול-צהוב). נקי ונוח לקריאה, למעט האנימציות בצד.

התמצאות וניווט: קל להבין איפה נמצאים באתר. החיפוש לא בלתי אפשרי, אבל דורש מאמץ ובהחלט ראוי לשפר אותו.

עזרה והסברים: אין הסברים במקום היחיד שהם נחוצים, טופס ההזמנה. ברוב האתר לא נחוצים הסברים, הוא ברור מאליו.

תמיכה בדפדפנים השונים: תומך מצויין באקספלורר, פיירפוקס וספארי.

סיכום: האתר פשוט מאוד ומעט מיושן ביכולות ובעיצוב שלו, ולא מסייע מספיק בתהליך החיפוש. עם זאת, נראה שיש בו את רוב מה שצריך באתר בסיסי כזה, ועם כמה שינויים ותוספות קלים היה אפשר להפוך אותו לאתר הרבה יותר נוח ושימושי.