או לפחות כך נדמה מהאתר של המשרד.

אני שואל אתכם: האם זה הגיוני שבשנת 2011 לא יהיה מקום ברור באתר של משרד הפנים שאפשר למצוא בו את רשימת הסניפים של המשרד ברחבי הארץ ואת שעות הפתיחה שלהם?

האם זה סביר שאי אפשר יהיה לשלוח פניה למנהל האתר דרך האתר עצמו?

מיכל, אשתי, רצתה ללכת למשרד הפנים כדי לעדכן את המצב המשפחתי החדש שלנו בתעודת הזהות (התחתנו לפני כמה חודשים – למי שלא עקב ). אנחנו גרים בגבעתיים, וחשבתי לבדוק ברשת איפה יש בסביבה סניפים של משרד הפנים.

התחלתי בחיפוש בגוגל – לא מצאתי כלום בחיפושים שהייתם מצפים למצוא בהם משהו ("משרד הפנים סניפים גבעתיים" או רמת גן). התוצאות בראש תוצאות החיפוש מביאות לאתרים מקודמים שלא קשורים לעניין, והתוצאה הראשונה מ-gov.il מגלה שיש לאתר משרד הפנים מאגר של כל הסניפים עם שעות הפתיחה, אבל אין שום קישור למאגר.

אחרי שניסיתי כמה צירופים בגוגל, החלטתי להכנס לאתר עצמו. כל החיפושים שלי עלו בתוהו, עברתי על כל העמוד הראשי ולא מצאתי שום דבר שאומר "סניפים" או "קבלת קהל".

המשכתי בחיפוש והגעתי לקוביה הקטנה הזו מצד שמאל:

אמנם חיפשתי "סניפים" בסריקה שלי ולא "תעודת זהות" (ולכן לא ראיתי את זה במבט ראשון), אבל חשבתי שאוכל מכאן לקבל מידע. הקלקתי על המילה "תעודות זהות", והגעתי לעמוד הזה, שמכיל גם מידע על תעודות זהות וגם על דרכונים ועוד דברים אחרים שקשורים למרשם אוכלוסין.

מכאן הגעתי לתפריט השירותים:

בחרתי באפשרות השניה תחת "חידוש תעודה" והגעתי לעמוד המופלא הזה. שימו לב שהשירות לא מוצע באינטרנט אבל עדיין אפשר להשתמש בטופס מקוון (וכדי להשתמש צריך להוריד את סרגל הכלים).

חדי העין מביניכם בוודאי שמו לב שסימנתי בחץ אדום את לשכות השירות. ראיתי את זה רק עכשיו, כשצילמתי את המסך בשביל לכתוב את הפוסט הזה.

גם שם הסיפור לא נגמר, כי הרשימה המתקבלת לא מכילה שעות פתיחה ושום אפשרות סינון לפי ישוב או איזור בארץ (יש הרבה לשכות שירות). שימו לב שהשם הוא "לשכות שירות" ולא "סניפים" או "קבלת קהל" כפי שחיפשתי.

אני כבר שומע כמה שלוחשים לי מאחורי הגב – תלחץ על ה"+". בסוף הרשימה יש את הסניף של רמת גן (לגבעתיים אין, מסתבר):

כשניסיתי לפנות ל"פניות הציבור" באתר, קיבלתי את ההודעה הזו – נראה כמו באג:

מה היה אפשר לעשות אחרת?

• להשתמש במונחים שקהל היעד של האתר (כל תושבי ישראל) מכירים, ולא כאלה שמתייחסים למבנה הארגוני של משרד הפנים. "רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול" זו כותרת שמדברת אל פקידי המשרד. "קבלת קהל" או "סניפים ושעות פתיחה" היו יכולות להיות כותרות טובות יותר. אם יש כמה משרדים שמקבלים קהל, כל אחד בנושא אחר, היה אפשר לשים עוד עמוד ששואל – "לשם מה אתה רוצה להגיע לקבלת קהל?"  – וכן הלאה.
• לשים את עניין השירות לקהל בסניפים במקום יותר בולט בעמוד הבית. אם אני יודע שאני צריך להגיע לסניף של משרד הפנים בתל-אביב בדחיפות כי אני צריך להנפיק דרכון חדש לנסיעה בשבוע הבא, אני לא צריך לחפור באתר כדי למצוא את זה. אין לי נתונים רשמיים, אבל אני משער שמידע על קבלת קהל וסניפים הוא אחד מ-5 הדברים החשובים ביותר באתר.
• לקשר את העמודים הרלוונטיים למילים הרלוונטיות – הקישור "תעודת זהות" צריך להוביל לעמוד מידע על תעודות זהות.
• לתת קישור לרשימת הסניפים מתוך עמוד המידע על השירות של החלפת ספח, רצוי באיזור שאומר "שירות באמצעות האינטרנט: לא"
• במקום ה"+" התמציתי לתת קישור "שעות פתיחה" בהמשך השורה. פחות אלגנטי אבל יותר מובן לקהל היעד של האתר. ה"+" יהיה מובן בעיקר ליודעי דבר; הם כנראה לא קהל היעד העיקרי ובוודאי שלא היחיד של האתר.
• לעשות QA (אבטחת איכות) לעמוד יצירת הקשר. אינדיקציה טובה לזה שהוא לא עובד היא שמפסיקות להגיע פניות דרך האתר. אתר בסדר גודל כזה בוודאי מקבל עשרות אם לא מאות פניות ביום דרך הטופס הזה.

רוצים שהאתר שאתם אחראים עליו יצליח?

ביום שני הקרוב, ה-14/2/2011, אפתח ברמת-גן סדנה של 16 שעות (4 מפגשים של 4 שעות) ובה אלמד אתכם, בין השאר, איך להמנע מטעויות כאלה בתכנון האתר או המערכת שלכם. אגלה לכם את שיטות העבודה והתהליכים שתוכלו ליישם ביום-יום שלכם, כבר במפגש הראשון של הסדנה. אלמד אתכם איך לראות את האתר שלכם דרך עיני המשתמשים וליצור אתרים ומערכות טובים יותר, כאלה שאנשים אוהבים ומסתדרים בהם בקלות.

נותרו עוד מספר מקומות בסדנה, ואני מציע אותם לקוראי הבלוג במחיר מוזל של 2,250 ש"ח+מע"מ - רק אם תירשמו עד יום חמישי, ה-10/2.

לפרטים נוספים והרשמה

היום התחיל כנס UX Week בסן-פרנסיסקו. היה מרגש ומרתק (רוב הזמן): מרגש – להיות באירוע המאאאגניב הזה, בעיר הנפלאה הזו, ומרתק כי המרצים היו באמת מעולים, ברובם. היום הראשון של האירוע היה מאורגן מצוין וממותג היטב, עם דמות משעשעת של רובוט חמוד שליווה את המשתתפים ו"דיבר" איתם מהמסך בהפסקות. דיברתי עם כמה אנשים וגיליתי שהאתגרים, עבור לא מעט אנשים, די דומים כאן ושם.

ברוכים הבאים

מהדלת בחוץ ועד לאחרון השלטים והפרטים, הכנס ממותג היטב, עם האיורים והכותרות בקו הידני, הצבע התכלת-טורקיז, והרובוט. כבר בכניסה מזמינים להכנס:

הכנס מתקיים במשך 4 ימים: יומיים של הרצאות, בהתחלה ובסוף, ובאמצע יומיים של סדנאות מעשיות. בכנס משתתפים כ-450 איש מכל ארצות הברית ומהעולם כולו. ראיתי אנשים מאסיה, דרום אמריקה, אירופה ותאמינו או לא היה גם איזה פסיכי אחד מישראל. החברות מהן הגיעו נציגים – מהגדולות ביותר בעולם, וכמובן גם הרבה עסקים קטנים. הרק המקצועי רחב: יועצים, מתכנתים ומעצבים, מנהלים בכירים ועובדים זוטרים, חברות יעוץ, סוכנויות פרסום, חברות מוצר, שכירים ועצמאיים. יש שם מהכל.

הכנס נפתח בדרמטיות משעשעת, נראה שהם לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות:

סיכמתי את רוב ההרצאות שהייתי בהן היום. הטובה ביניהן היתה הפותחת של BJ Fogg, שאהיה גם בסדנה שלו מחרתיים. ההרצאה והסדנה מדברות על הדרכים השונות לשכנע אנשים. איך לגרום להם לעשות משהו. קוראים לתחום הידע הזה קפטולוגיה. הוא התחיל עם לצייר את נפש האדם ותהליכי קבלת החלטות כדבר מאוד מורכב ואמורפי, ובהמשך הראה באמצעות סיפור ודוגמאות למה אנחנו בעצם הרבה יותר פשוטים ממה שאתם חושבים. יש לו גם אתר אינטראקטיבי שמסכם את כל זה, וכדאי להכיר.

Fogg הציג סיפור מצחיק עם בובות של קופים (הייתם צריכים להיות שם…) שמטרתו היתה להמחיש שתי טעויות נפוצות:

1. קבלת מידע לא גורמת לאנשים לפעול (Information Action Fallacy). אנחנו לא עושים משהו רק כי נתנו לנו מידע עליו. למשל, אם אגיד לכם עכשיו שכל אזרח צריך לשלם אגרת טלוויזיה, לא תרוצו לחפש איפה משלמים…

2. שינוי יחס לא גורם לאנשים לפעול (Attitude Action Fallacy). גם אם אשנה את היחס שלכם לערוץ הראשון, ואשכנע אתכם שהתכנים בו מצויינים, עדיין רובכם לא תרוצו לשלם את האגרה.

לאחר מכן הוא נתן את המנטרה שלו בעיצוב (ככה הוא קרא לה), משהו שהוא היה שמח אם מישהו מהמרצים שלו היה טורח ללמד אותו: שימו טריגרים חמים בדרכם של אנשים בעלי מוטיבציה. או באנגלית: "Put hot triggers in the path of motivated people".

הכוונה בטריגרים חמים לדברים שגורמים לנו לפעול: קישורים באמייל, סרטוני וידאו ביוטיוב, תוצאות חיפוש בגוגל וכד'. טריגרים קרים הם דברים שאנחנו לא יכולים לפעול בעקבותיהם באופן מיידי, כמו למשל מבצע שאנחנו שומעים עליו מחבר, וצריכים לחכות עד שנגיע הביתה כדי לממש אותו.

הכוונה ב"בדרכם של אנשים בעלי מוטיבציה" היא שצריך להציב את הטריגרים בסביבה שקשורה לנושא של הטריגרים, או לאופן שבו הוא מפעיל את המשתמש. למשל, לשים קישור ב-Wall בפייסבוק מושך אנשים כי רבים מגיעים לאתר הזה מלכתחילה כדי להתנתק קצת מהעבודה. באופן דומה, פרסומות ממוקדות-הקשר (כמו אלה של גוגל) זוכות לאחוזי הקלקה גבוהים, יחסית, כי הן רלוונטיות לתוכן.

הוא חילק את המוטיבציות האנושיות ל-3:

• הנאה וכאב
• תקווה פחד
• שייכות, קבלה ודחיה

ולאחר מכן סיכם בטבלה את מה שדיבר עליו בשארית ההרצאה. הטבלה מתייחסת לסוגי שינוי ההתנהגות שרוצים להשיג, ואיך להתייחס אליהם. ככה זה נראה:

בעמודות יש את סוג השינוי שרוצים לגרום לו לקרות, לפי צבעים:

• ירוק: התנהגות חדשה שרוצים ליצור
• כחול: התנהגות מוּכּרת שרוצים לעודד לעשות
• סגול: התנהגות שמבוצעת על בסיס קבוע, שרוצים להגביר את התדירות שלה
• אפור: התנהגות שרוצים לדכא
• שחור: התנהגות שרוצים להפסיק

בשורות יש את תדירות ההתנהגות שרוצים ליצור:

• נקודה (dot): התנהגות חד-פעמית
• תקופה (span): התנהגות שתחזור מספר פעמים
• מסלול (path): התנהגות שתהפוך להרגל קבוע

עבור כל קוביה, מפגש של סוג שינוי ותדירות, יש הסברים (באתר שלו) על איך להשיג את השינוי הזה.

עוד עניין הוא המסלול שצריך לעבור בטבלה הזו כדי להגיע לשינוי הרצוי בהתנהגות. כלומר, אי-אפשר תמיד להתחיל עם הקוביה שרוצים להגיע אליה. לדוגמא, אי-אפשר ליצור הרגל מהתנהגות שקהל היעד לא מכיר בכלל. אם הבנק יחליט מחר לתת שירות שבו סורקים צ'קים עם הטלפון ומסמסים לבנק במקום להפקיד אותם, יהיה קשה לגרום לאנשים לעבור להשתמש בו באופן קבוע מהיום הראשון שהשירות הושק. לכן צריך קודם להציב יעד ראשוני של שינוי התנהגותי: להביא לשימוש ראשון והיכרות עם השירות. רק אחר-כך יהיה אפשר להביא את המשתמש לשימוש קבוע.

אחריו היה Adam Mosseri, מנהל עיצוב מוצר בפייסבוק. הוא נתן הרצאה מהירה וקופצנית, שתמציתה היא: אם תעשו שינויים באפיון/עיצוב על-פי נתוני שימוש (אנליטיקס) בלבד, תגיעו לכל היותר למקסימום מקומי על העיצוב הנוכחי. לא תגיעו לתוצאות המקסימליות שניתן להגיע אליהן, לתוצאות כאלה ניתן להגיע רק עם מהפך, שינוי כיוון. לכן המעצב צריך להשתמש בנתונים הסטטיסטיים (data informed) אבל לא להניע את תהליך העיצוב לפיהם (data driven).מכאן גם שם ההרצאה: data informed, not data driven.

אחרי ההרצאה שלו יצאנו להפסקה, וכשחזרנו הרובוט אמר שהוא שמח שחזרנו. יפה מצידנו, באמת:

על שאר ההרצאות והשיחות עם האנשים בכנס – בהמשך. מחר מצפה לי יום שלם של סדנה עם Leah Buley! הג'טלג הכניע אותי…

כן, זה קורה גם לי! היום, ה-12.8.2010, בעוד כמה שעות ספורות, אהיה נשוי למיכלי, בחירת ליבי. החברים הקרובים ועוד איזה 2-3 ככה, 350 אנשים (פלוס מינוס) יחגגו איתנו במקום קסום, ליד נחל, גפנים ותאנים.
אני לא אספר לכם איך הצעתי לה נישואין, אספר רק שזה כלל בגד כסוף וסוס צעצוע…

לכבוד האירוע המרגש, החלטתי כבר לפני שבועיים, כשהייתי בפארק הירקון והקשבתי לאופרה הנפלאה "כרמן", לחלק לכל קוראי הבלוג שלי מתנה. מקווה שתהנו ממנה – היא כאן בתוך הסרטון למטה. מבטיח לפרסם כמה תמונות מהחתונה אחרי שאנחת חזרה…

3 כרטיסים חינם לכנס UXI Live 2010

חוץ מהמתנה שכולם מקבלים (בסרטון למטה), החלטתי גם לתת לשלושה מכם כרטיס כניסה חינם לכנס UXI Live 2010. הכנס מתקיים ב-5/10 בשפיים והוא מיועד לכל מי שחוויית משתמש וממשק משתמש מדברים אליו.

איך זוכים בכרטיס? זה פשוט. אתם צריכים לתת דוגמה לאתר אחד בלבד שחוויית המשתמש בו, לדעתכם, מעולה. הכי טובה שיש. זה יכול להיות אתר ישראלי, אבל לא חייב. התגובה צריכה לכלול את כתובת האתר ואת ההסבר שלכם – מה לדעתכם הופך את חוויית המשתמש באתר הזה לכל-כך מוצלחת. מי שייתנו את 3 התגובות הטובות ביותר, עם ההסבר הכי מוצלח (חשוב!) והאתר הכי מוצלח, יקבלו כרטיס כניסה חינם.

מתאים? קדימה – יש לכם עד ה-19/8 בחצות לתת את התשובה שלכם. אל תשכחו להשאיר בשדה "דואר אלקטרוני" בתגובה את כתובת הדוא"ל הרגילה שלכם, אחרת לא אוכל להודיע לכם שזכיתם (לא צריך לכתוב אותה בתגובה עצמה – כך רק אני אראה את הכתובת).

נתראה בצד השני…

ברק

המתנה שלך… וקטע יפה מהאופרה בסוף

http://uxilive.co.il

מיכל ואני

ראיון עבודה הוא בדרך-כלל מפגש מלחיץ: אתה יודע שאתה עומד למבחן, לא פעם זה לתפקיד שחשוב לך להתקבל אליו, ואתה רוצה לעשות רושם טוב. בראיונות עבודה לתפקיד מעצב חוויית משתמש, UX Designer, יש לא פעם מבחן שכולל תכנון של מוצר קונקרטי.

ליאור יאיר הוא ראש תחום חוויית משתמש בנטקראפט, ולשנינו יש מאחורינו לא מעט ראיונות שבהם בדקנו מועמדים לצוותים שניהלנו. בפרק הזה של הפודקאסט ניסינו להסביר למה צריך לצפות בראיון כזה, להדגים תהליך של פתרון תרגיל מהסוג שבדרך-כלל נותנים בראיון עבודה, ולתת כמה טיפים מעשיים למי שמגיע לראיון. שווה להזכיר בהקשר הזה גם פוסט של אמיר דותן, גם על הנושא של ראיונות מקצועיים בתחום חוויית המשתמש.

כדי להאזין לפרק (33:50 דקות)

אפשר להוריד את הפרק (15.4MB), להאזין לו באייטיונז, או באתר – בסוף הדף יש נגן כסוף.

אינדקס נושאים וזמן בפרק

0:00 שלום, ושיחה על תהליך של ראיון ועל תרגילים בראיונות עבודה לתפקידי UX
8:30  התחלת התהליך: מי הולך להיות המשתמש?
10:50 מה זו פרסונה?
12:30 בוחרים מחלקת אישפוז – יולדות. מה מאפיין את היולדות?
14:30 הרופא – מה מאפיין אותו? הוא עמוס? עבודה במשמרות?
16:20 מה הדרישות מהמוצר? מה יהיה בו?
19:00 חסיון רפואי עשוי ליצור בעיות בהמשך.
22:30 הקלטה ותמלול אוטומאטי של מפגש רופא-חולה, יצירת מערכת לדיאגנוזה אוטומאטית.
26:00 איזורים פונקציונאליים במסך הראשי של היישום.
28:30 סיכום של התהליך וטיפים נוספים לראיון. הכי חשוב: תסבירו את הדרך לפתרון.

הרשמה לפודקאסט

יש לפודקאסט RSS Feed משלו וגם מקום ב-iTunes Store. אם אתם משתמשים ב-iPod או ב-iPhone תוכלו לעשות מנוי ב-iTunes ולהוריד את הפרקים אוטומאטית ברגע שהם מתפרסמים.

כדי להאזין, תלחצו כאן למטה:

עמודי נחיתה (Landing Pages) הם המונח המקצועי לעמודים שאליהם אתם מגיעים (בדרך-כלל) מקישורי פרסומת כאלה ואחרים. הפרסומות יכולות להיות בבאנרים – פרסומות רגילות באתר, ב"קישורים ממומנים" בתוצאות החיפוש או ב"תוצאות אורגניות" (תוצאות חיפוש רגילות). זהו סוג מיוחד של עמודים שמטרתו אחת: לגרום לכם לעשות משהו, בדרך-כלל משהו אחד מאוד ספציפי, שהחברה שבנתה את הדף רצתה שתעשו. לרוב ה"משהו אחד" הזה יהיה למסור את הפרטים שלכם (שם וטלפון או אימייל), אבל זה יכול להיות גם משהו אחר, כמו להוריד תוכנה, להשתתף בסקר, או לקרוא על מבצע מיוחד. העבודה של תמיר כהן מקומפיוקול, איתו שוחחתי בפרק הזה של הפודקאסט, היא לגרום לכם לעשות את ה"משהו אחד" הזה.

דיברנו על מושגי היסוד של התחום עמוד נחיתה והמרה, ותמיר נתן הרבה טיפים שימושיים שבוודאי יעזרו לכל מי שמכין עמודים כאלה. נהניתי וגם למדתי. מקווה שתהנו להאזין.

כדי להאזין לפרק (30:27 דקות)

אפשר להוריד את הפרק (12.8MB), להאזין לו באייטיונז, או באתר – בסוף הדף יש נגן כסוף.

קישורים שהוזכרו בפרק

• WhichTestWon – מאפשר לכם לבדוק את הכישורים שלכם בעיצוב עמודי נחיתה. האתר מציג שתי אפשרויות שנבדקו כבר מול קהל אמיתי, ונותן לכם לנחש מי מהן הצליחה יותר. הוא גם מנסה לתת השערות לגבי כל אחת מהאפשרויות שהצליחו, מה גרם לה להצליח.
• (זהירות, ספוילר!) הדוגמה מתוך האתר WhichTestWon שמציגה תמונה של מומחה – שדווקא הורידה אחוזי המרה לעומת הגירסה ללא התמונה.
• פוסט על שיפור אחוזי ההמרה ב-37signals בבלוג שלהם.

אינדקס נושאים וזמן בפרק

3:30 מה זאת המרה?
5:00 על השינוי שהרשת עברה בשנים האחרונות
7:30 מה זה עמוד נחיתה ומה מייחד אותו ואת חוויית השימוש בו?
11:00 מה צריך להיות בעמוד נחיתה ומה הוא צריך להכיל?
16:30 איך לחזק את תחושת הביטחון של המשתמש בעמוד נחיתה?
18:00 על Split Test והאתר whichtestwon
19:45 תהליך האופטימזיציה של עמוד נחיתה
24:00 סיפור מקרה מאתר תכשיטים.
25:00 עוד טיפים לאופטימזציה של עמודי נחיתה

הרשמה לפודקאסט

יש לפודקאסט RSS Feed משלו וגם מקום ב-iTunes Store. אם אתם משתמשים ב-iPod או ב-iPhone תוכלו לעשות מנוי ב-iTunes ולהוריד את הפרקים אוטומאטית ברגע שהם מתפרסמים.

כדי להאזין, תלחצו כאן למטה:

אלכסיי קלצל הוא מעצב גראפי שמתמחה בעיצוב ממשקים, אייקונים ובעיצוב תדמית חברות ומוצרים. הוא גם מלמד איך להשתמש בתוכנות לעיצוב ממוחשב.

דיברתי עם אלכסיי על הקשר בין מעצבים גרפיים למאפייני ממשק, ועל הכלים שמשמשים אותו לאפיון (בעיקר InDesign ולאחרונה גם Flash Catalyst).

אלכסיי סיפר שלא פעם מעצבים מקבלים את העבודה של המאפיין כעובדה מוגמרת, מה שלא מאפשר למעצב ליצור תהליך נכון ומשותף עם המאפיין. אני מסכים; היו לא מעט פעמים שקיבלתי משוב מהמעצב שאיפשר לנו להוציא ביחד מוצר טוב יותר. האפיון ובעיקר ה-wireframes שיוצאים בסופו הם בסופו של דבר מוצר ויזואלי, חזותי, שגם למעצב הגראפי וגם למאפיין יש דברים חשובים להגיד לגביו. ההמלצה שלי: ליצור צוות משותף שבו שותפים גם מעצב גראפי וגם מאפיין ממשק.

מקווה שתהנו להאזין.

כדי להאזין לפרק (29:28 דקות)

אפשר להוריד את הפרק (12.8MB), להאזין לו באייטיונז, או באתר – בסוף הדף יש נגן כסוף.

קישורים שהוזכרו בפרק

• Unify – מערכת מסמכים לאפיון בעזרת InDesign מבית EightShapes
• Flash Catalyst – כלי חדש לעיצוב ואיפיון של מערכות, במיוחד כאלה שיהיו בסוף ב-Flash, אבל לא רק.
• גשטאלט

אינדקס נושאים וזמן בפרק

1:30 המעצב כפסיכולוג
4:30 על העבודה של מעצב עם מאפייני ממשק
6:15 החשיבות של הקשר בין מאפיין הממשק למעצב
10:15 כללים בעיצוב שכדאי למאפייני ומעצבי ממשק להכיר
15:50 הכלים שאלכסיי ממליץ עליהם לבניית wireframes
18:00 תוכנת InDesign ככלי לבניית wireframes
25:15 פלאש קטליסט Flash Catalyst

הרשמה לפודקאסט

יש לפודקאסט RSS Feed משלו וגם מקום ב-iTunes Store. אם אתם משתמשים ב-iPod או ב-iPhone תוכלו לעשות מנוי ב-iTunes ולהוריד את הפרקים אוטומאטית ברגע שהם מתפרסמים.

כדי להאזין, תלחצו כאן למטה:

קראתם את "תליין האהבה" של ארווין יאלום? כמוהו, גם החבר'ה מ-Adaptive Path שכתבו את "Subject to Change" מספרים שוב ושוב על הנסיון וההצלחות שלהם. בניגוד ל"תליין האהבה", זה לא גרם לי לנטוש באמצע את הספר. להיפך, קראתי אותו בהנאה רבה, ועם הרבה הנהונים ו"נכון!" בדרך.

אם אתם עוסקים בתכנון מוצרים, גם אם הם לא רק דיגיטאליים-אינטרנטיים, הספר הזה ירתק אתכם. עד כדי כך. הוא נועד יותר למנהלים שבחבורה, או למי שרוצה להסביר למנהלת שלו למה חוויית משתמש היא דבר שחשוב להטמיע בארגון. הדוגמאות שבו, על-אף שהן לעתים מרגישות שיווקיות מדי (שיווק-עצמי ל-Adaptive Path), הן משכנעות ואפשר ללמוד מהן הרבה.

הצלחה עסקית בעולם משתנה

המסר העיקרי של Peter Merholz, Brandon Schauer, David Verba ו-Todd Wilkens, אלה שכתבו את הספר, הוא שחוויית הלקוח (חוויית המשתמש) היא המפתח להצלחה עסקית בעולם שהחוקים והשחקנים משתנים בו כל הזמן. איך אני יכול שלא לאהוב מסר כזה?

הם מעבירים את המסר שלהם בכמה דרכים ומכמה כיוונים, ונותנים דוגמאות מאלפות. כל פרק מכיל מסר מרכזי אחד, ואני מביא כמה מהם פה. את השאר תצטרכו לקרוא בספר…

הפסיקו לעצב "מוצרים" מנותקים והתחילו לעצב חוויות שלמות

"לחצו על הכפתור – אנחנו עושים את השאר", זה היה המסר השיווקי הפשוט של ג'ורג' איסטמן (George Eastman) – האיש שהקים את קודאק – כשהמציא את המצלמה הראשונה שלו. המצלמה השתמשה בסרט הצילום שהוא המציא – סרט בגליל. עד אז הצילום היה נחלתם של מקצוענים בלבד, מאחר וכדי לצלם היה צריך להתעסק עם לוחות צילום, גם עם ההכנה שלהם, גם עם הפיתוח, וגם עם המצלמות המורכבות.

מה שיפה בפתרון של איסטמן והספר מדגיש שוב ושוב, הוא שהוא לא חשב על רק על מוצר בודד. הוא חשב על כל החווייה של הצלם, מתחליתה ועד סופה: מהרגע שהוא מכין את המצלמה כדי לצלם, דרך הצילום עצמו והפיתוח של התמונות, ועד שהוא מחזיק ביד את התמונות המודפסות. הוא המציא מצלמה פשוטה, סרט צילום שאפשר להכניס לתוכה בקלות ולצלם איתו, וסיפק שירות פיתוח לסרטים המיוחדים שלו. הוא פתר את הבעיה כולה, מתוך מחשבה על החווייה הכוללת של הצלם, ולא רק ניסה לאסוף אוסף דרישות פונקציונאליות. לא במקרה, כך הספר טוען, קודאק הפכה להיות אחד ממותגי הטכנולוגיה הראשונים בהיסטוריה.

הספר מביא את סיפור iPod – iTunes – iTunes Store כדוגמה מודרנית שעושה בדיוק את מה שאיסטמן עשה: שרשרת פתרונות שנותנים ביחד מענה מלא לצרכים של הלקוח. החנות מוכרת מוזיקה, iTunes מארגן (ומשמיע) אותה, וה-iPod רק משמיע אותה. אותו הרעיון: במקום מוצר אחד עמוס יכולות ומורכב לתפעול – נגן MP3 שעושה הכל – אלא אוסף "מוצרים" שנותנים ביחד פתרון אחד.

אנשים הם מורכבים, מחקר ואמפתיה יכולים לעזור להבין אותם

המסר העיקרי בפרק הזה הוא שמחקר עיצובי (design research), כשהוא מבוצע נכון, יכול לעזור לנו להתחבר בצורה משמעותית יותר טובה למשתמשים. מחקר עיצובי הוא לא "מחקר משתמשים" או "מחקר שוק", כך הם מסבירים. הוא מתמקד כמובן בשוק ובמשתמשים, אבל בצורה ממוקדת על-מנת לייצר פתרונות עיצוביים לבעיה שרוצים לפתור.

הכוונה כאן היא לא עיצוב גראפי, כמובן, אלא לתהליך שבו מוצאים פתרון פונקציונאלי לבעיה, וזה משהו שכל אחד מאיתנו עושה: אנחנו מסדרים את הבגדים לפי קבוצות כדי שנאתר אותם יותר בקלות, אנחנו מניחים את חומרי הניקוי במקום גבוה או נעול כדי שהילדים לא ישחקו איתם וכו'. בפרק אחר הם קוראים לכל חברה לפתח את היכולות העיצוביות שלה ולהפוך את היכולת של עיצוב ליכולת ארגונית בסיסית (core organizational competency).

הם מסבירים שמחקר עיצובי מוצלח נעשה בעזרת שילוב של שיטות מחקר כמותיות ואיכותניות. לטענתם המחקר הכמותי לבדו, "הדרך הישנה", לא מאפשר לנו להתקרב למשתמשים באמת ולהבין אותם. לכן הם מאמינים שפתרונות שיתבססו רק על מחקר כמותי יהיו נחותים, כי הם לא יאפשרו לנו לפתח אמפתיה למשתמשים, לא נכיר אותם באמת.

הם נותנים דוגמה מתהליך מחקר עיצובי למשאבת אינסולין, כזו שמזרימה אינסולין לדם במקום הלבלב שלא פועל בצורה תקינה אצל חולי סכרת. כשניגשו למחקר המחשבה שלהם היתה בעיקר על המכשיר עצמו, הכפתורים שבו וכו', הפונקציונאליות. בשיחות עם חולי סכרת הם הבינו שיותר מכל דבר אחר, הצורך להיראות ולהתנהג כמו כל אחד, או לפחות שעניין האינסולין יבלוט כמה שפחות, הוא יותר חזק מכל צורך אחר בקשר למוצר הזה. הם לא רוצים שייראו אותם מסתובבים עם מכשור רפואי.

הם עשו כמה אבות-טיפוס (prototypes) מקרטון והסתבבו איתם כמה ימים, חקרו כמה חולי סכרת, ועוד. בסוף התהליך הם הגיעו לעיצוב הקונספטואלי הזה, שאני בטוח שנראה מעניין מאוד לחולי סכרת באשר הם (אם אתם שם, השמיעו קול). אפשר לקרוא עוד על זה אצלם באתר:

סיכום

אם להשתמש במילים שאיתן סת' גודין תיאר את הספר, "הספר הזה יגרום לכם לחשוב. והרבה. וזה דבר טוב, כי למרות שאולי לא תוכלו להוציא יותר מהמתחרים או לעבוד יותר מהם, בהחלט תוכלו לחשוב יותר. היום, זה כל מה שמשנה".

Subject to Change: Creating Great Products and Services for an Uncertain World

בשבועיים האחרונים לא כתבתי כאן הרבה, ומסיבות טובות: גם בגלל שעבדתי על ההרצאות שאציג בשבוע הבא, אבל גם בגלל…

האתר החדש של יוניק יו איי

עוד לא הספקתי להסיר את הניילונים מכל החלקים, הוא כולו עדיין מבריק ומצוחצח. הבית החדש של העסק שלי, Uniq UI. אתם מוזמנים להסתובב וגם לגעת (יש הפתעות שמסתתרות), ואם מצאתם משהו שלא עובד כמו שצריך, כמובן שאשמח מאוד אם תספרו לי barak@uniqui.co.il.

ביקשתם? קיבלתם: הגירסה המקוצרת

הרבה אנשים אמרו לי שהמאמרים כאן בבלוג מצויינים (שוב תודה לכולכם על הפרגון!), אבל שקשה להם לעכל את הכל. אמרו לי שרוצים משהו קומפקטי יותר.

ביקשתם? קיבלתם: באתר החדש אפשר להירשם (בצד שמאל של העמוד הראשי) ולקבל טיפים על חוויית משתמש באימייל – נגיסי UX, אם תרצו. אתם מאוד מוזמנים להירשם ולקבל את הטיפים. כמובן שאפשר לרדת בקלות מהרשימה ולהפסיק לקבל, אין לי שום כוונה להיות ספאמר.

סדנת עיצוב חוויית המשתמש – בהנחייתי

אני שמח להודיע על פתיחת ההרשמה לסדנת עיצוב חוויית המשתמש בהנחייתי. הסדנה כולל 4 מפגשי בוקר של 4 שעות, והיא תתקיים בתל-אביב, בכיתת לימוד (לא דרך האינטרנט) במהלך חודש פברואר. בסדנה אני אלמד את הכלים שאני משתמש בהם בעבודה שלי כדי ליצור אתרים ומוצרי תוכנה טובים יותר.

אני מציע את הסדנה במחיר היכרות של 2100 ש"ח. מספר המקומות מוגבל, כדאי להירשם מוקדם.

הזדמנות מצויינת לצחוק

עוד פרוייקט קטן שהעסיק אותי לאחרונה, ועלה היום לאוויר. אני לא אספר הרבה, רק תדאגו שהרמקולים יפעלו ואת השאר תשאירו לנילי. איזו נילי? מיד תגלו…

http://bit.ly/imlaughing

מדי שנתיים מפרסם איגוד השמישות העולמי UPA סקר שכר של העוסקים בתחום. רק 11 איש מישראל השתתפו בסקר, עם שכר חודשי ממוצע של כ-13,000 ש"ח. אני אחד מה-11, כלומר רק עשרה ישראלים השתתפו בסקר, חוץ ממני. אמנם, זה ה-UPA העולמי ולא הישראלי, והחברות בו עולה כסף, אבל רק עשרה?

בכל מקרה, יש בו כמה וכמה נתונים שמעניין לגלות.

עלייה בשכר הממוצע בישראל?

אם אפשר להסיק מ-11 משיבים ב-2009 ו-13 משיבים ב-2007 (כנראה שלא), השכר הממוצע לעוסקים בשמישות בישראל עלה מאז 2007 ביותר מ-50%, לסכום של כ-13,000 ש"ח. או שאולי במצב הכלכלי הנוכחי, רק המבוססים מבין העוסקים בשמישות מרשים לעצמם לשלם על חברות ב-UPA העולמי? קשה להגיד. מצד שני, מצרפת השתתפו רק 6 ומגרמניה 18, אז אולי מצבנו לא כל-כך גרוע.

במאמר שפורסם בגלובס, אגב, תג המחיר של "מומחה UI – טכנולוג ופסיכולוג" הוא 12,000-17,000 ש"ח.

שוויון בין גברים לנשים

בארה"ב יש שוויון בשכר בין גברים לנשים העוסקים בתחום, או שאם לדייק, הפער ביניהם הוא זניח סטטיסטית על-פי עורכי הסקר. די מרשים, בהתחשב בפער של 7.5%, לטובת הגברים, שהיה בשנת 2007. השכר של הגברים נשאר פחות או יותר במקום בשנתיים האחרונות, ושכר הנשים צמצם את הפער. נעים לראות.

תואר שני חשוב, אבל לא מוסיף שכר

ההבדל בין תואר ראשון לשני, מבחינת שכר, לא משמעותי. דוקטורט מוסיף בין 30%-40% לשכר, אם היתה לכם איזושהי התלבטות בעניין.

עליית השכר הגדולה היא באמצע הקריירה

העלייה הכי גדולה בשכר מתרחשת בין 15-5 שנות נסיון. שווה להישאר כל שנה של ניסיון מוסיפה כ-$3,300 לשנה, אבל זה במדינות שמשלמים בהן פי 2 מאשר הממוצע שגלובס והסקר מציגים מהארץ. אפשר להעריך באופן גס, בהנחה שהיחס של 1:2 נשמר גם בעליות השכר, שכל שנת ניסיון עשוייה להוסיף לכם 500-600 ש"ח למשכורת החודשית.

מסלול ניהולי משתלם רק לבכירים

מנהל זוטר-בינוני ועובד בכיר משתכרים משכורת דומה, על-פי הסקר. כלומר, אם כבר להיות מנהל, אז לכוון גבוה למעלה. הסקר, אגב, מראה גם שאין צורך בדוקטורט כדי להיות מנהל.

לשבת בסן-פרנסיסקו על המים, Thomas Hawk

לשבת בסן פרנסיסקו על המים

אם אתם רוצים לעסוק בשמישות וגם לעשות הרבה כסף, רוצו לסן-פרנסיסקו  (הכי הרבה), ניו יורק, או אחת מערי החופים האחרות בארה"ב, מזרח או מערב. השכר שם משמעותית גבוה יותר מה-mid-west, כמו אילינוי או אוהיו. אם אתם נוסעים לסן פרנסיסקו, תעשו טובה, תביאו לי בביקור מולדת הראשון שלכם איזה שוקולד ג'יראדלי קטן.

שימוש בטכניקות: תבדקו רחוק, תרגישו קרוב

הסקר בדק גם את השימוש בטכניקות מקצועיות שונות, כמו פרסונות, הערכה באמצעות יוריסטיקות וכן הלאה. השימוש ברוב הטכניקות לא השתנה משמעותית, למעט אולי פרסונות שקרנן ירדה מעט, ב-5%.

בדיקות שמישות לא-פורמאליות עדיין מובילות (68%) על בדיקות שמישות במעבדה (54%), אבל זו ירידה של 9% ללא-פורמאליות לעומת 2007. קטגוריה חדשה שנוספה היא בדיקות שמישות מרוחקות ללא השגחה (unmoderated remote testing) עם 18%. אלה בדיקות מרחוק שבהן אין למנהל הניסוי קשר ישיר עם המשתתפים בו, והן בדרך-כלל בנויות ממשימות ומשאלון. אפשר לקרוא כאן עוד.

מה דעתכם?

מה אתם חושבים על הסקר הזה? מה אתם יודעים על השכר בתחום השמישות בארץ?

תכתבו, אני בטוח שעוד אנשים יתעניינו לשמוע.

בשבועיים-שלושה הקרובים לא אהיה פה – טיול קצר בחו"ל, אבל תוכלו לשמוע אותי בשיחה נחמדה על שמישות (usability) שקיימתי עם רן תבורי ואורי להב בתחילת השבוע. זה היה במסגרת הפודקאסט "רברס עם פלטפורמה", שעולה עם פרק כל שבוע ואפילו יותר מזה, כבר 32 פרקים. למי שתוהה לגבי השם, שיישאל איזה קיבוצניק בסביבה, או יקשיב לפרק הראשון. הוא מיועד למתכנתים, אבל יש בו נושאים מגוונים שקשורים לעולם התוכנה, מכלכלה ועד — לשמישות.

אתם מוזמנים מאוד להקשיב

תקציר הפרק וקישורים כאן.